שישים שיחות על הסביבה

היום אני סוגרת שליש (חודשיים משישה) מהשבתון שלי במדריד. (זה מזכיר לי שישבנו פעם במסעדה ויוסי ביקש בירה שליש. שליש כוס? שאלה המלצרית. כן, ענה לה יוסי, שליש כוס של ליטר.. התברר שזה היה היום הראשון שלה בעבודה והיא לא ממש ידעה מה פירוש המינוחים האלה- שליש.. חצי..) בחודשיים האלה הספקתי להכיר קצת את ספרד ובעיקר, את מדריד, להכיר את הספרדים (יש עם שמתחבק ומתנשק יותר מאיתנו!). להגיש 3 דוחות מחקר גדולים, להתקדם עם מאמרים, להתקדם עם הדוקטורנטים והמסטרנטים שלי, להכין 2 הצעות מחקר, להתראיין לעיתונות, לבדוק עבודות של סטודנטים בקורסים, לכתוב בלוג. יחסית לזה שזה נקרא "שבתון"- מנוחה, ריסטארט של חשיבה, טעינת מצברים.. אני (עוד) לא שם. אבל, בכל זאת, אני מצליחה קצת לעשות מדיטציה, צועדת המון, עולה לפחות פעמיים ביום את כל 90 המדרגות בבניין בו אני גרה עד עליית הגג.. מעניין לעניין, ביום ראשון האחרון היו בחירות לפרלמנט האירופי ולרשויות המקומיות כאן במדריד (אגב, שום פלריג לא נתלה ברחובות, קצת דגלים עם תמונות המועמדים נתלו במקומות ייעודיים בשדרות מרכזיות, ויום אחרי זה- הכל ירד). ראש העי

את הקיץ של   2003, לחדי הזיכרון שבינכם, ביליתי בגנט שבבלגיה. אירח אותי פרופ' וילי ורסטרטה, חבר טוב של פרופ'   יוריק אבנימלך. את החודש הראשון ביליתי יחד עם פרופ' מיכל גרין מהטכניון, מי שמשמשת היום כיו"ר האגודה הישראלית לאקולוגיה ומדעי הסביבה ולאחר שהיא כבר סיימה את תרומתה למדע, עברתי לגור בעיירה ליד גנט. ואז גם התחיל הסיוט. מזג האוויר התחמם בצורה קיצונית, נסיעה באוטובוס או ברכבת היתה סיוט שכן, הכל עם חלונות כפולים וללא יכולת לפתוח. על מזגן אין מה לדבר. בדיעבד, הסתבר שהקיץ הזה גבה את חייהם. חיים של עשרות אלפים !!   זה היה קיץ שהמושג שינויי אקלים/ התחממות גלובלית היה כל כך מוחשי ולא ניתן להכחשה. זה היה קיץ שאירופה הבינה שגם חייבים לעשות, ולעשות הרבה כדי לעצור את הטירוף הזה וגם לעשות הרבה כדי להיערך להשפעות של האקלים הפסיכי הזה- גלי החום, השריפות, הגנים הציבוריים שאין בהם בכלל מערכת השקייה והכל מתייבש.. אבל אני הייתי מוטרדת מחיי היום יום: את האשפה הרגילה נדרשתי לאסוף בשקיות שעליהן הודבקה מדבקה. ככל שהשתמשתי ביותר שקיות, זה עלה לי יותר. ברור שדחסתי, דרכתי, קווצ'

(אזהרת מסע, הפעם זה קצת ארוך..) בכל חיי המקצועיים אני מנסה לרתום אנשים להבין את הצורך בפעולות וגם בצמצום (צריכה, שימוש במשאבים..) כדי לצמצם את הפגיעה שאנחנו עושים בו ידינו בסביבה. אבל אני לא רואה עצמי כאקטיביסטית סביבתית. להצהרה הזו אכניס שני סייגים: 1.     לא לכריתת עצים . בסביבות שנת 1999 או 2000 (לא סגורה על השנה), כשעדיין התגוררנו בנוה שאנן בחיפה, התעוררנו בוקר אחד לכל צורמני של משורי ענק שכיסחו למעלה מ 10 עצי חרוב בני עשרות שנים ברחוב טרומפלדור בחיפה. ברור קצר העלה ראשית, שהעצים נכרתו ללא אישור מפקיד היערות ושנית, שגורל דומה צפוי לעצים נוספים בשכונה, שכן יש צורך להרחיב את הכבישים שמובילים לגרנד קניון וצריך להקל על שטף הקונים המגיעים לקניון. יחד עם פרופ' יוסי בן ארצי, שגר בשכונה, ובחור צעיר בשם אלדר, התארגנו על מרי אזרחי וממש היינו הכי אקטיביסטים שאפשר- ישיבות אל תוך הלילה, גיוס כספים להפקת מדבקות וכרזות, ארגון הפגנה (באישור)   במוצאי שבת, ותוך יומיים ארגנו למעלה מ 700 איש!!!! שבאו למחות על שינוי פני השכונה. בנוסף, העמדנו משמרות של אנשים שקשרו עצמם לעץ אקליפטוס ותיק.

     אחת פריבילגיות של שבתון זה שאת, בגדול, אדונית לזמן שלך ויכולה להשלים כמה וכמה משימות שישבו על הטאסק ליסט ולא הצלחת להגיע אליהן. אחת מהן היתה לצפות בתוכנית של ה BBC- Our Planet(נטפליקס) הפרקים השונים, ערוכים להפליא, ומגישים טבע פראי, יפהפה, מצולם עם טכנולוגיות מדהימות (שווה גם לצפות בבונוס, כיצד צולמה הסדרה. עם זאת, אני חייבת לציין כי כבר ראיתי סרטי טבע שצולמו עם רובוטים שנראים חלק מהעדר או חלק מלהקת הקופיפים, עם רחפנים ושאר שיטות חדישות) שגורם לך, שוב ושוב, להתרגש, להתאהב, להבין שהעולם שלנו מדהים, ואנחנו חשופים ומכירים רק חלקים קטנטנים ממנו . מדי פעם, מציין דוד אטינבורו, הקריין האגדי של סרטי הטבע כבר עשרות שנים, שהאוכלוסייה של מין זה או אחר התדלדלה ב 50 ואף ב 90% בחמישים השנים האחרונות וחייבים לעשות משהו כדי לעצור זאת. במשפט הבא כבר יש קריאת הרגעה- לטבע יש כוחות מדהימים לשקם את עצמו גם כאשר יש דיג או ציד יתר (די באמנות בינלאומיות כדי להחזיר את המצב כמעט לקדמותו), גם כשהשפעות שינוי האקלים פוגעות באלמוגים, פוגעות בצמחיה ובעלי החיים, בצורות קשות מחלישות את התאו שכבר לא יכול

בתחילת שנות התשעים התחלתי להתעניין בנושא המיחזור. למעשה, התבקשתי ע " י פרופ' יוריק אבנימלך לקחת על עצמי מחקר, במסגרת מוסד נאמן, שתכליתו להבין מדוע בכל העולם יש מיכלים ייעודיים לאיסוף חומרים שונים כמו זכוכית, נייר וקרטון, מיחזור בהיקפים גבוהים והשקעות ציבוריות בחינוך הציבור להפרדה של החומרים למיחזור . הצעתי לד " ר יוסי ענבר, אז דוקטור טרי, שעבד באגף הפסולת של המשרד לאיכות הסביבה (ולימים, מנכ " ל המשרד להגנת הסביבה ( שניסע יחד למפעל פיניציה בירוחם כדי להבין מה זה זכוכית, מה התנאים למיחזור זכוכית, מה היתרונות ומה החסמים . עוד לפני הנסיעה הבנו כי היתה יוזמה להקים מתקן למיחזור זכוכית בפתח תקווה. מפעל שתוכנן להשתמש רק בשבר זכוכית. זכוכית, אגב, היא חומר גלם ייחודי שניתן לייצר ממנו מוצר חדש כשהוא כל כולו ממוחזר. בכל מוצר אחר- פלסטיק, נייר, מתכת, אלומיניום וכד' נדרש לערבב בתהליך הייצור חומר גלם בתולי. כלומר, מבחינה כלכלית וסביבתית נכון היה להקים מפעל כזה בפתח תקווה- מקצר את מרחקי הנסיעה ממקום ייצור פסולת הזכוכית (בקבוקים במסעדות ובבארים התל אביביים) לרבות חסכון בזמ

המשבר הסביבתי הוא תוצר של תהליכים משלימים. מצד אחד- הביקושים הגוברים לחומרים ולאנרגיה, הגורמים לכילוי משאבים, לניצול יתר שלהם ול"אוברדראפט" עולמי במחצבים, נפט, מים, אוויר נקי ומתכות נדירות. מן הצד האחר, יש עודף ייצור והשלכת הפסולות לסביבה, שממלאים את העולם בזיהום אוויר, מים וקרקע. גם כאן אנו מייצרים אוברדראפט בכושר של הכדור שלנו לשאת את כל הפסולת הזאת . לתוך המערכת הזו נכנסות חברות עיסקיות, שלכאורה , ממש באות להציל את העולם. המינוח המקובל הוא "אחריות סביבתית" או "אחריות תאגידית"- תהליך פנים וחוץ ארגוני שתכליתו לשפר את הביצועים הסביבתיים והחברתיים של הארגון. אחת מהן היא איקאה. המחויבות של איקאה לעולם מרשימה. ראו כאן    כך למשל, איקאה התחייבה לגדל כותנה בצורה בת קיימא (מה זה אומר בדיוק?   ללא שימוש בדשן? ללא שימוש במים שפירים? ללא השקעת אנרגיה? איקאה מצהירה כי הכותנה מגודלת עם פחות מים ופחות דשנים וחומרי הדברה. מה זה "פחות"??- לא מצוין), איקאה לקחה על עצמה מחוייבות להשתמש בעץ ובבמבוק שגודל בצורה מקיימת ( sustainable ). אז בדקתי. איקאה

מאי. חודש של אביב, התחדשות ושמחות אבל, מבחינתי, גם חודש של געגוע ועצב . ההכרזה על הקמתה של מדינת ישראל היתה בול מתנה ליום הולדתה של אימי, שנולדה ב 15.5. היא תמיד ציינה בשמחה שהמתנה ליום הולדתה ה 17 היתה המשמחת ביותר בחייה. היא היתה עדיין בבודפשט, מתארגנת לקראת עלייתה לישראל . אמא היתה עבורי מודל לטוטאליות ומסירות לעבודה.  כשהייתי נערה עבדה אימי כמנהלת חשבונות בחברת בניה גדולה בחיפה (חברת פאול ש. גולדשמידט, שבין השאר, בנתה את בנין הספרייה, זה הלבן, בגנים הבהאיים). הימים, ימי האינפלציה (שעוד לא היתה בשיאה) וביום העצמאות של שנת 1976 שכחה אמא להכניס את הכסף לפקדון יומי לפני כניסת החג. היא לא ישנה בלילה והתקשרה באמצע הלילה לפאול גולדשמידט ז"ל להגיד לו שפישלה. והוא, מה היה לו להגיד.. רק אמר לה שמי שלא עובד לא טועה ושתרגיע. התגובה הזו מזכירה לי סיפור. התחלתי לעבוד במעבדה של פרופ' יוריק אבנימלך (שיהיה לנו בריא עד 120!!) בפקולטה להנדסה חקלאית בטכניון בעודי בהריון מתקדם עם ביתי הבכורה. הייתי צריכה להוציא כוס כימית וכרעתי כדי להוציאה. בעיה. איך קמים עכשיו? אז בלי מחשבה נשענתי ע

אחד היתרונות הגדולים של העולם האקדמי הוא הרצון, הצורך והיכולת להגיע לכנסים מקצועיים בעולם- להכיר עמיתים חדשים, לשמוע חידושים בתחום ולהגיע למקומות שלא באמת היו אי פעם על המפה מבחינתך. אז כזה הכנס בו אני משתתפת ביומיים הקרובים. כנס שעוסק במיחזור ומתקיים בוולנסיה. לגבי הכנס והדברים שהצגתי בו- אדווח בנפרד, אבל בינתיים חייבת לשתף בפארק העירוני המדהים של ולנסיה. בשנות החמישים של המאה ה 20 הנהר היה עולה על גדותיו ומציף את הבתים, בעיתות יובש הוא היה תעלת שופכין שעברה בלב העיר. הדבר, מטבע הדברים, יצר נזקים לרכוש, מטרדי ריח ויתושים והתושבים דרשו שינוי. הנהר נותב אל מחוץ לעיר ובנתיב הקודם הוקמו פארקים מדהימים. הפארקים העירוניים בוולנסיה הם לרווחת כל התושבים, בחינם כמובן, עם שפע מתקני משחק לילדים, מסלולי ריצה ואופניים, פיקניק משפחתי (וואלה, גם להם יש את אלה ששומעים מוזיקה בקולי קולות!), או סתם ספסל לשבת ולבהות בכל היופי הזה. אני מרגישה קצת כמו בלוגרית של טיולים אבל פארק טורייה, גני רויאל, גן הפסלים שבעיר האומנות והמדעים הם

קשה לראות מכאן את הטקסים הכל כך עצובים של יום הזכרון. אבל יש לנו את היכולת לאסוף את עצמנו ולהסתכל קדימה עם תקווה..  שדות חקלאיים, מטעים, מרחבים ירוקים וגם קו-נועים וטפטפות מעוררים בי "גאווה ישראלית" (כזכור אני בוגרת הפקולטה להנדסה חקלאית בטכניון, עליה השלום, בתואר השני והשלישי, אני נשואה לבוגר הפקולטה בטכניון והחתנים שלי הם חקלאים בערבה). הרבה עבודות עשיתי במהלך השנים, עבודות שתכליתן היתה לבדוק כיצד מפתחים חקלאות בת קיימא, כזו שמעצימה תועלות סביבתיות וממזערת נזקים. יחד עם פרופ' יוריק אבנימלך, ד"ר חיים צבן, עליו השלום, וד"ר לירון אמדור עסקנו בשנים 2002- 2005 בדרכים למימוש הערכים החיצוניים של החקלאות, כחלק מההכנסות של החקלאי וכחלק מחובתנו לשמירה על המרחב הכפרי. "אז בבית הספר, על הקיר תמונה והאיכר חורש בה את האדמה.." זה אחד מה-שירי מולדת שעושים לי הרגשה של בית, של ערכים, של געגוע. החקלאות משמשת כשומרת השטחים הפתוחים, הנוף, מאפשרת חלחול המים למאגרי מי התהום, הצמחים מטמיעים פחמן דו חמצני ומפחיתים בכך את "אפקט החממה", הקרקע החקלאית קולטת פס

     אז אחרי שבועיים אינטנסיביים עם משפחתי, שנפרדה ממני היום, הגיע הזמן לספר לכם על הימים האחרונים כאן ברובע מאלאסניה ( Malasaña ) במרכז מדריד. במרד נגד נפוליאון, אי שם ב 1808, נלחמו צעירים רבים, לרבות מנואלה מאלאסניה. מנואלה היתה תופרת צעירה, שנעצרה והוצאה להורג על שנשאה מספריים, שלדברי הצרפתים היו כלי נשק. רובע מאלאסניה קיבל את שמו- לזכרה. זהו רובע בוהמי, היפסטרי ואלטרנטיבי בעיר. במהלך היום יש שפע בתי קפה ומסעדות מעוצבים, חנויות וינטאג' לרוב, ואף כמה מוזיאונים. בערב פועלים המועדונים והברים, אליהם מגיעים כולם. השבוע האחרון היה עטוף בחגיגות האחד והשניים במאי, והספרדים, כמה שהכלכלה שלהם לא משהו, חוגגים עד בלי די. וזה רק קצת, ממש קצת, ממה שנשאר אחריהן.. הרובע מזמין אליו מחאות מסוגים שונים, כפי שניתן לראות באומנות הרחוב הזו שעושה אינטרפרטציה לפסל הידוע של רומולוס ורמוס ומוחה כנגד התעשייה וגם אלו מה שמדהים כאן זו החניה מה שאתם לא רואים בתמונה זה שגם מאחורי המכונית י