שישים שיחות על הסביבה

הרבה התחלות היו לבלוג הסיום הזה. מטבע הדברים, כל ההתחלות מתגמדות לנוכח אתגרי השעה. ערב פסח תש"פ, 9.4.2020 משבר וירוס הקורונה, עד כמה שהיה צפוי (עם שם כזה או אחר, עם תופעות כאלה ואחרות) תפס את העולם כולו בלתי מוכן. מילים על גבי מילים נכתבו על הגלובליזציה שתרמה להתפשטות הנגיף, על הצורך שלנו להיות קצת יותר צנועים גם ביחס שלנו לטבע וגם ביחס שלנו לתרבות המקדשת צריכה מטורפת, בזבזנות ונהנתנות.  רבות דובר (לפחות בקרב החוגים בהם אני מסתובבת, וירטואלית כרגע) על הצורך לשנות כיוון, להתייעל מבחינת ניצול המשאבים, לקדם כלכלה שיתופית וכלכלה מעגלית, לשנות את ההרגלים שלנו. להכיר ולהוקיר ולתת כבוד לעולם הזה שמכיל אותנו, בני האדם, ממש בקושי. שני השקלים של התובנות שלי מהמשבר נוגעות למספר נושאים: 1.     קיים משבר אמון בין הציבור ומוסדות הממשל. לא רק בישראל. בעולם כולו. בין אם אלה הסתייגויות מאמינות המספרים של החולים (ותרשו לי להזכיר שמה שלא מודדים אי אפשר לנהל, ולכן אם אין בדיקות לא מתגלים הרבה חולים חדשים), בין אם זו ביקורת על מערכות שלא נערכו ולכן לא יכולות לתפקד, ובין אם זה מגבלות