Posts

60. סוגרים מעגל

Image
הרבה התחלות היו לבלוג הסיום הזה. מטבע הדברים, כל ההתחלות מתגמדות לנוכח אתגרי השעה.

ערב פסח תש"פ, 9.4.2020
משבר וירוס הקורונה, עד כמה שהיה צפוי (עם שם כזה או אחר, עם תופעות כאלה ואחרות) תפס את העולם כולו בלתי מוכן. מילים על גבי מילים נכתבו על הגלובליזציה שתרמה להתפשטות הנגיף, על הצורך שלנו להיות קצת יותר צנועים גם ביחס שלנו לטבע וגם ביחס שלנו לתרבות המקדשת צריכה מטורפת, בזבזנות ונהנתנות.  רבות דובר (לפחות בקרב החוגים בהם אני מסתובבת, וירטואלית כרגע) על הצורך לשנות כיוון, להתייעל מבחינת ניצול המשאבים, לקדם כלכלה שיתופית וכלכלה מעגלית, לשנות את ההרגלים שלנו. להכיר ולהוקיר ולתת כבוד לעולם הזה שמכיל אותנו, בני האדם, ממש בקושי.
שני השקלים של התובנות שלי מהמשבר נוגעות למספר נושאים: 1.קיים משבר אמון בין הציבור ומוסדות הממשל. לא רק בישראל. בעולם כולו. בין אם אלה הסתייגויות מאמינות המספרים של החולים (ותרשו לי להזכיר שמה שלא מודדים אי אפשר לנהל, ולכן אם אין בדיקות לא מתגלים הרבה חולים חדשים), בין אם זו ביקורת על מערכות שלא נערכו ולכן לא יכולות לתפקד, ובין אם זה מגבלות שמשיתים על הציבור מתוך מניע…

59. מתכנסים

Image
בתחילת ובמהלך הדוקטורט שלי, וגם לאחר שסיימתי והתחלתי לעבוד במוסד שמואל נאמן וללמד באוניברסיטת חיפה, הייתי חברת הפקות של כנסים. הייתי קוראת לעצמי א.א הפקות. כנסים שעסקו במיחזור פסולת, בתחבורה, צרכי הפיתוח של מפרץ חיפה, שינויי אקלים, הפחתת פליטות גזי חממה ועוד. בין השאר, במסגרת ניהול פרויקט הקמפוס הירוק, ארגנתי סדרות של הרצאות- בטכניון ובמוזיאון המדעטק שהיו מיועדות לקהל הרחב. כל כנס כזה דרש כוחות- על לארגן/לתקתק/ לסדר/ לתאם/ לתכנן/ לשלב מומחים מובילים/ לתאם עם הקייטרינג והבטחון. הפקה. אבל מאחר והתחום היה עדיין בתולי, הכנסים האלה משכו קהל רב ומגוון. עם השנים, התרבו מאוד הכנסים בנושאי הסביבה והרגשתי שלהביא אנשים לכנס בחיפה, לכנס- מענין ככל שיהיה- היא משימה לא פשוטה. מאז, אני משמשת בוועדות מדעיות של כנסים בארץ ובעולם, שימשתי כיו"ר הכנס ה 36 של האגודה הישראלית לאקולוגיה ומדעי הסביבה, שנערך בשנת 2008 בחיפה. כל כך הייתי dedicated למשימה שלא זכיתי להגיע למסע סוף המסלול של הבן שלי (מזל, כי הוא ומספר חברים התמוטטו על הרחבה ממכת חום, כי צבא ההגנה לא הבין שלסיים מסע בחמסין של יוני ואז להעמיד א…

58. בלוג על הבלגה

ביום הזה, 31.12 הפכתי לאמא.  זה יום סופר מרגש, מלא אחריות ומלא אושר. הכל עשיתי כדי להגן על ביתי הקטנה, הענקתי לה אהבה וחיבוק, אוכל ונישוק, ערכים וחינוך. הענקתי לה מחסה והגנה. עד כמה שיכולתי. במועד אחד, שתיכף תבינו את ההקשר שלו, הרגשתי שאינני יכולה לתת לה את ההגנה הנדרשת. בינואר 1991, היא ושני אחיה הקטנים ישנו במיטתם. גרנו אז בחיפה והתעוררנו באמצע הלילה לקול אדיר (שבדיעבד הסתבר שזה הטיל שנפל על קניון לב המפרץ, שהיה עדיין בתהליך בנייה). מיד התכנסנו בחדר האטום, עם הברדס האקטיבי (לניצן) והממ"טים (לירדן ולמעין). אחרי כמה שעות, משלא נשמעה כל הרגעה, החלטתי לשים את נפשי בכפי ולצאת למטבח, להביא להם משהו חמים לשתות, כיוון שסבלנותם פקעה. יצאתי ומול חלוני ראיתי מכונית לבנה של זיהוי אמל"ח כימי, ושני אנשים בחליפות לבנות בוחנים את הסביבה. צ'רנוביל בנווה שאנן. האמת- מפחיד! ומפחיד זו לא מילה שיכולה לתאר את חוסר האונים באי היכולת לתת הגנה לילדים שלך. היום, ביום ההולדת של הבת שלי ואני מרגישה בדיוק, אבל בדיוק אותו הדבר. היום, 31.12.19, החל הנישוב של אסדת לוויתן. לא אכנס כאן לפרטים, למודלים ולה…

57. רואים רחוק רואים שקוף (את הציבור)

Image
57. רואים רחוק רואים שקוף במהלך חיי המקצועיים לא חסכתי פירגון או בקורת פומבית על משרדי הממשלה. לא התביישתי להגיד כשצפיתי, על בסיס מחקר שעשיתי, שתוכנית חדשה/ חוק חדש/ נוהל חדש יעשה שינוי לטובה (כאשר, למשל, המשרד להגנת הסביבה בראשית שנות התשעים העמיד סכומים נכבדים לרשויות המקומיות שיפסיקו להעביר את הפסולת שלהן למזבלות בקרבת הערים ויעבירו אותה למטמנות מסודרות, מנוהלות). תוך כך, גם ראיתי פני עתיד, ולכן יעצתי למשרד (אז איכות הסביבה) לקצוב בזמן את התמיכה הזו, להפחית אותה כך שתוך 5 שנים הסבסוד יתאפס והרשויות יהיו חייבות להעביר את הפסולת שלהן לאתרים מוסדרים. זה עבד ועבד טוב. מנגד, לא הפסקתי להילחם בחוק השקיות (לאחר שבצענו מחקר מסודר בנושא), שעד היום אני רואה בו קנס לצבור ואני לא מאמינה לאף נתון שמתפרסם בנושא המצביע על ירידה בשימוש. אסביר: נכון, חד משמעית ירד השימוש בשקיות גופיה דקות, כאלה שלקחנו ללא הכרה בקו הקופות. אבל, וכאן האבל הגדול- אני לא מאמינה שעצם השימוש בשקיות ירד, כיוון, שבעצם, היום אנשים לוקחים באותה רמה של חוסר הכרה שקיות ללא הידית (עליהן לא חל הקנס של 10 אגורות) וכולם מבסוטים- המש…

56. הכלבים נובחים..

Image
האמת? העיסוק בנושאי הסביבה מתסכל (אני מניחה שזה נכון גם לגבי תחומים אחרים, אבל מה אני מבינה בתחומים אחרים?). על כל הצלחה, או כמעט הצלחה, את אומרת לעצמך, וואלה! הנה עשית שינוי. הנה השארת חותם. הנה עזרת לשנות קצת התנהגות של אנשים ועם זה את העולם, כך שיהיה טוב יותר, נעים יותר, נקי יותר.. אבל, במחי ממשלה חדשה, תוכניות טובות שיכולות לחסוך מיליארדי שקלים למשק נחתכות (ראו פוסט #31), ראש עיר מתחלף וזה, החדש, ממש מחרב כל מה שקודמו הצליח לקדם, מנהל אחריות תאגידית בארגון גדול מתחלף וזה שבא אחריו מעונין בשורת הכסף התחתונה ושיפסיקו לבלבל לו את המח עם גזי החממה.. בקצור, זה טנגו בו צעד קדימה ושלושה לאחור.. ובכל זאת, היום הראשון של ועידת האקלים COP25 במדריד הצליח, במעט, לעודד אותי. מסתבר, שדווקא כאן, ואולי דווקא ביום הראשון של הוועידה, יש מעין הרגשה שיש עתיד, שיש תקווה שתושבי העולם הזה כן יכולים לעשות משהו כדי לעצור את טרפת האקלים.
הדבר החשוב ביותר שחילחל לתודעה שלי הוא שממשלות הן לא השחקן היחיד במשחק. הן בגדול, לא עמדו אפילו ביעדים הנמוכים שהעמידו לעצמן. כמו כן, נכון  שהן אלו שמחוייבות להגיש לארגון האו…

55. בחזרה למדריד

Image
לפני פחות מחודש וחצי חזרתי לארץ, והנה אני שוב בדרך חזרה למדריד. הפעם כחברה במשלחת הממשלתית הישראלית לוועידת האקלים COP 25  (COP= Conference of the Parties ). הייתי בוועידה שהתקיימה בקופנהגן ב 2009 (אז הצטרפתי למשלחת הארגונים הלא ממשלתיים) ושוב ב 2015 בפריז.  שתי הוועידות האלה היו צפויות להיות אבן דרך משמעותית במאמץ העולמי להפחתת פליטות גזי חממה. אומנם הוועידות סיפקו, בסופו של דבר, פחות ממה שציפו שישיגו, אבל הן בהחלט ציון דרך משמעותי במאבק העולמי בעצמנו ובמה שאנחנו עושים במו ידינו- בעיקר, שורפים דלקים פוסיליים כדי לחמם או לקרר את הבתים שלנו, כדי להאיר את הקניונים שלנו, להניע את גלגלי התעשייה שמייצרת לנו מוצרי צריכה בסיסיים כמו גם מותרות, להניע את הרכב הפרטי שלנו ואת האוניות והמשאיות שממשיכות להוביל עבורנו את אותם מוצרים הישר לקניון הקרוב או ברחפן ישר לפתח דלתנו. כן, וגם את הטיסות שלנו. הוועידות האלה רוויות פוליטקת-על. כל מילה וכל משפט עליהם יש להגיע להסכמה עובר אינספור גרסאות, מדינות מתפתחות נאבקות על זכותן להתפתח באותם היקפים ובאותם האמצעים כמו שעשו זאת המדינות המפותחות כמה וכמה עשורים ל…

54. אין כמו בבית (כותרת משנה- האם יוקר המחייה טוב לדיאטה? )

Image
שבתי ארצה אחרי ששה חודשים וחצי במדריד. 
איך שהזמן טס... מתוך תערוכת ציורים בבנין Telefonica Telefónica Foundation Space C
את התקופה הזו אנצור לעד כחוויה מיוחדת. אמנם המשכתי לעבוד כרגיל (טכנולוגיות על כמו סקייפ, וואטסאפ ו ZOOM עזרו לי להשאר מחוברת, לנהל פרויקטים, להנחות סטודנטים.יות, להגיש הצעות מחקר, לייצר שותפויות חדשות ועוד). גרתי בצנטרום של מדריד. שכונת מלסאניה (ראו פוסטים 3,8,10). את מרבית הקניות של האוכל עשיתי בסופרמרקטים השכונתיים. קצת אכלתי בחוץ (בשוק האוכל הסמוך לדירה Mercado San Ildefonso, בבית ההסעדה של הארי קרישנה, במסעדות באיזור וגם, כמובן, במנזה באוניברסיטה). ואין מה לומר, מחירי מוצרי המזון הרבה, הרבה יותר זולים בלב הבירה הספרדית מאשר כאן. השאלה- מה המשמעות הבריאותית והסביבתית של מחירי מזון גבוהים?
נתחיל בפירות וירקות- כאשר ק"ג מלפפון בארץ עולה כמעט 7 ₪, סלסלת עגבניות שרי כמעט 11 ₪, בטטות 11 ₪ (במקביל- על המלפפונים הספרדים לא ארחיב את הדיבור מפאת טעמם הדלוח, אבל סלסלת שרי עלתה 1 יורו ובטטה כ 1.2 יורו לק"ג.) ק"ג נקטרינות/אפרסקים עולה בספרד הכי הרבה 1.2 יורו. לקט …