14. מאי

מאי. חודש של אביב, התחדשות ושמחות אבל, מבחינתי, גם חודש של געגוע ועצב.
ההכרזה על הקמתה של מדינת ישראל היתה בול מתנה ליום הולדתה של אימי, שנולדה ב 15.5. היא תמיד ציינה בשמחה שהמתנה ליום הולדתה ה 17 היתה המשמחת ביותר בחייה. היא היתה עדיין בבודפשט, מתארגנת לקראת עלייתה לישראל.
אמא היתה עבורי מודל לטוטאליות ומסירות לעבודה. 
כשהייתי נערה עבדה אימי כמנהלת חשבונות בחברת בניה גדולה בחיפה (חברת פאול ש. גולדשמידט, שבין השאר, בנתה את בנין הספרייה, זה הלבן, בגנים הבהאיים). הימים, ימי האינפלציה (שעוד לא היתה בשיאה) וביום העצמאות של שנת 1976 שכחה אמא להכניס את הכסף לפקדון יומי לפני כניסת החג. היא לא ישנה בלילה והתקשרה באמצע הלילה לפאול גולדשמידט ז"ל להגיד לו שפישלה. והוא, מה היה לו להגיד.. רק אמר לה שמי שלא עובד לא טועה ושתרגיע.

התגובה הזו מזכירה לי סיפור. התחלתי לעבוד במעבדה של פרופ' יוריק אבנימלך (שיהיה לנו בריא עד 120!!) בפקולטה להנדסה חקלאית בטכניון בעודי בהריון מתקדם עם ביתי הבכורה. הייתי צריכה להוציא כוס כימית וכרעתי כדי להוציאה. בעיה. איך קמים עכשיו? אז בלי מחשבה נשענתי על המדף וניסיתי לקום. אבל, המדף היה מונח ולא מחוזק וכל הכוסות הכימיות שהיו עליו פשוט עפו ונשברו. כוס כימית זה משהו יקר, מאוד. כמה וכמה כוסות כימיות- זה כבר נזק כספי משמעותי. חפוית ראש הלכתי ליוריק לספר לו על הנזק שעשיתי. והוא, מה היה לו להגיד לי.. רק אמר שמי שלא עובד לא טועה ושארגיע.

השנה זו הפעם הראשונה שלא נחגוג לאמא יום הולדת. היא נפטרה 10 ימים אחרי יום הולדתה ה 87, 25.5.18.

אמא, תמונה ראשונה ואחרונה 1931-2018

אמא כבר לא ממש היתה איתנו זמן רב. היא לא זכתה להבין שקיבלתי דרגת פרופ' מלא, היא לא זכתה  לראות שקיבלתי את פרס לנדאו לחקר הקיימות.
הנחמה שלי היא שכעת היא ואבא מסתכלים יחד בסיפוק על המשפחה הנפלאה שהקמתי עם האחד שלי- התאומים שלנו שיחגגו 30 בסוף חודש מאי;  גאים, ממש כמוני, בבן שלי המצליח בעבודה ושאפילו הצליח לשבור את היד שלו בגיל 30..; מתמוגגים מהבנות שלי, המצליחות מאוד בעבודתן, שמצאו את אהבת חייהן, את החתנים המקסימים שלי, ואת הנכדה המתוקונת שלי/ .
ההורים שלי, שתמיד הציבו לי רף גבוה לשאוף אליו ותמיד האיצו בי להצליח עוד ועוד יכולים לנוח בשלום על משכבם. אני בטוחה שעמדנו כולנו ביעד.