55. בחזרה למדריד

לפני פחות מחודש וחצי חזרתי לארץ, והנה אני שוב בדרך חזרה למדריד. הפעם כחברה במשלחת הממשלתית הישראלית לוועידת האקלים COP 25  (COP= Conference of the Parties ).

הייתי בוועידה שהתקיימה בקופנהגן ב 2009 (אז הצטרפתי למשלחת הארגונים הלא ממשלתיים) ושוב ב 2015 בפריז. 

שתי הוועידות האלה היו צפויות להיות אבן דרך משמעותית במאמץ העולמי להפחתת פליטות גזי חממה.

אומנם הוועידות סיפקו, בסופו של דבר, פחות ממה שציפו שישיגו, אבל הן בהחלט ציון דרך משמעותי במאבק העולמי בעצמנו ובמה שאנחנו עושים במו ידינו- בעיקר, שורפים דלקים פוסיליים כדי לחמם או לקרר את הבתים שלנו, כדי להאיר את הקניונים שלנו, להניע את גלגלי התעשייה שמייצרת לנו מוצרי צריכה בסיסיים כמו גם מותרות, להניע את הרכב הפרטי שלנו ואת האוניות והמשאיות שממשיכות להוביל עבורנו את אותם מוצרים הישר לקניון הקרוב או ברחפן ישר לפתח דלתנו. כן, וגם את הטיסות שלנו.

הוועידות האלה רוויות פוליטקת-על. כל מילה וכל משפט עליהם יש להגיע להסכמה עובר אינספור גרסאות, מדינות מתפתחות נאבקות על זכותן להתפתח באותם היקפים ובאותם האמצעים כמו שעשו זאת המדינות המפותחות כמה וכמה עשורים לאחור. איים באוקיינוס מפעילים את כל הכלים הדיפלומטיים על מנת לקבל מימון בינלאומי כדי להציל אותם משקיעה בים, שמפלסו עולה עם הפשרת הקרחונים. כל מדינה מנסה למקסם את התועלת שלה מהוועידה, אבל בסוף, אנחנו רואים כי למרות כל ההסכמים, מחיאות הכפיים והחגיגות אחרי כל ועידה שכזו, חלון הזמן שנותר להפחתה מהותית ומשמעותית של פליטות גזי החממה הולך ונסגר לנו.

מדעני האקלים (האופטימיים שביניהם) קובעים שעלינו לחתוך בחצי את כלל פליטות גזי החממה עד 2030. רק פעולה נמרצת כזו תוכל לייצב את ההתחממות העולמית על 1.5 מעלות צלזיוס (מעל הטמפרטורה הממוצעת העולמית ששררה כאן בתחילת המהפכה התעשייתית). מעבר לכך, הבלאגן האקלימי- העולמי יהיה עצום, הנזקים הכלכליים בלתי ניתנים להכלה והתופעות שאנחנו כבר חווים רק יחמירו- שריפות, בצורות, שיטפונות, הוריקנים, עליית מפלס הים.

לוועידה בפריז הגעתי כבר כחברה במשלחת הממשלתית והצטרף אלי הבן שלי, שעבד אז במשרד האוצר.  אני שמחה שהנושא ממשיך להטריד את ירדן, הוא מאתגר אותי בשאלות ומנסה לקדם את המודעות לנושא בעולם הצעירים חסרי המנוח בו הוא חי.

הפגנות אקלים בברלין, נובמבר 2019 (צלום- ירדן אילון)

בתום הוועידה צהלו כולם כשהושג הסכם בו מדינות, באופן וולונטרי, יציגו את ההתחייבויות שלהם להפחתה, אולם כבר היום ברור שהיעדים האלה פשוט אינם מספיקים כדי להביא אותנו למקום בו העולם צריך להיות מבחינת פליטות של גזי חממה.

אז למה לצפות מהוועידה במדריד? מטבע הדברים, יהיה מעניין לראות כיצד מדינות העולם ימשיכו לצמצם את הפליטות אחרי ההודעה של ממשל טראמפ, שארה"ב פורשת מההסכם בתחילת 2020 (חשוב לציין, שבלי קשר להצהרה הפדראלית הזו, רבות ממדינות הברית הודיעו שהן ממשיכות בפעילות המדינתית שלהם ולא משנות מדיניות בגלל הצהרה זו).

השיחות יכללו דיון בפיתוח מנגנונים כלכליים ("מסחר בפליטות" או שוק של פחמן להפחתות ומנגנונים כלכליים לסיוע למדינות המתפתחות, אשר נפגעות מהשינויים האקלימיים).

בנוסף, יידון גם הצורך בקצור לוחות זמנים ליישום.

אני אדווח לכם מהשבוע הראשון של הוועידה. זה שבוע עמוס בארועי צד, לצד התחלת הדיונים וההסכמות לקראת השבוע השני, אליו יגיעו נציגים רמי מעלה כדי לחתום על הסכם (מכובס) כזה או אחר. אבל, וזה אבל חשוב- המצב היה עלול להיות הרבה, הרבה יותר גרוע אלמלא הוועידות האלה. אז תשארו איתי. מבטיחה לדווח.

לשאר הטורים בבלוג