59. מתכנסים

בתחילת ובמהלך הדוקטורט שלי, וגם לאחר שסיימתי והתחלתי לעבוד במוסד שמואל נאמן וללמד באוניברסיטת חיפה, הייתי חברת הפקות של כנסים. הייתי קוראת לעצמי א.א הפקות. כנסים שעסקו במיחזור פסולת, בתחבורה, צרכי הפיתוח של מפרץ חיפה, שינויי אקלים, הפחתת פליטות גזי חממה ועוד. בין השאר, במסגרת ניהול פרויקט הקמפוס הירוק, ארגנתי סדרות של הרצאות- בטכניון ובמוזיאון המדעטק שהיו מיועדות לקהל הרחב. כל כנס כזה דרש כוחות- על לארגן/לתקתק/ לסדר/ לתאם/ לתכנן/ לשלב מומחים מובילים/ לתאם עם הקייטרינג והבטחון. הפקה. אבל מאחר והתחום היה עדיין בתולי, הכנסים האלה משכו קהל רב ומגוון.

עם השנים, התרבו מאוד הכנסים בנושאי הסביבה והרגשתי שלהביא אנשים לכנס בחיפה, לכנס- מענין ככל שיהיה- היא משימה לא פשוטה.

מאז, אני משמשת בוועדות מדעיות של כנסים בארץ ובעולם, שימשתי כיו"ר הכנס ה 36 של האגודה הישראלית לאקולוגיה ומדעי הסביבה, שנערך בשנת 2008 בחיפה. כל כך הייתי dedicated  למשימה שלא זכיתי להגיע למסע סוף המסלול של הבן שלי (מזל, כי הוא ומספר חברים התמוטטו על הרחבה ממכת חום, כי צבא ההגנה לא הבין שלסיים מסע בחמסין של יוני ואז להעמיד את החיילים למסדר בשמש הקופחת זה ממש, אבל ממש, לא!). ביולי השנה אהיה יושבת ראש משותפת של הכנס ה 48 של אגודה, יחד עם עמיתי ד"ר משה (מוזי) גיש מאוניברסיטת חיפה. 

הכנס יתקיים בקמפוס הנמל בחיפה ויכלול שפע אירועים בעיר חיפה, יומיים של כנס מדעי מרתק ושלל פעילויות נוספות. אבל, לשמחתי, יש לאגודה מנגנון משומן של הכנה ותיאומים, יוזמות ותיקתוקים ולכן, ענייני הלוגיסטיקה בידיים טובות.

ואז הגיעה אלי למשרד אור גלנט. דוקטורנטית בטכניון שרוצה להציל את העולם. אור כל כך הזכירה לי אותי כשהייתי צעירה שלא יכולתי לסרב לה וביחד הרמנו השבוע כנס שכותרתו היתה "אק-לים: יום עיון בנושא תפקידה של האקדמיה במשבר האקלים".  אז נכון שאור דאגה כמעט לכל, אבל, בכל זאת, הכנס, בנוכחות כ 150 איש גרם לי להרגיש גם חיונית וגם שאני מסייעת לפיתוח שיח קצת שונה ומתקדם בנושא.

הדגש שלנו היה לבחור דוברים -פרופ' שלומית פז מאוניברסיטת חיפה, פרופ' ירון זיו מבן גוריון, פרופ' שלמה מיטל ממוסד שמואל נאמן, פרופ' יועד צור מהטכניון ופרופ' עדי וולפסון ממכללת סמי שמעון- שיציפו את הקונפליקט בין חוקר.ת / מדען, שתמיד יוותר ספקן וישאף לחדד, לטייב ולדייק את המסקנות, להטיל ספק ו...להמשיך לחקור ובין הצורך לצאת לפעולה, להניע תהליכים חברתיים (במקרה שלנו בכל הקשור למשבר האקלים), להציג מידע וידע למקבלי החלטות ולהשפיע בצורה כזו שיתקבלו החלטות נכונות. החלטות, שאנחנו קוראים להם science based ואחרים יקראו להם- החלטות לא פוליטיות.

[חשוב לי לציין שבכנס לקחו חלק גם את איציק רומנו, מהנדס החשמל של הטכניון שליטרלי השמיט לסתות כאשר הציג את הפעילות וההישגים של הטכניון בהתייעלות אנרגטית ואת הגב' זיוית לינדר, ראש אגף חינוך וקהילה במשרד להגנת הסביבה].

לצפייה בתמונות מהכנס ובקרוב, כל הכנס ביוטיוב..

העלנו בכנס את העובדה כי כולנו, בעצם, צריכים לשנות את החשיבה המסורתית.

האקדמיה, קרי, אנחנו, המרצות והמתרגלים, צריכים למצוא דרך לחבר את הסטודנטים לעולם המשתנה ולהיות רלוונטית, אך לא להרפות מהתפקיד המסורתי- ללמד את הסטודנטים להיות בעלי ידע, לחשוב ולטפח את היצירתיות. בעולם אינטרדיסציפלינרי כמו שלנו, שלוב של הנדסה ופסיכולוגיה, כלכלה והתנהגות, מדע המדינה ותקשורת (או כל שלוב שעולה בדעתכם), הוא אחת הדרכים היעילות להגביר יצירתיות.

נושא הקיימות בכלל ונושא משבר האקלים בפרט, הוא תחום שחשוב שכל סטודנט לכלכלה, פסיכולוגיה, הנדסה וחינוך ייחשף אליו במהלך הלימודים. ברור לי, שאין אפשרות לחייב את הסטודנט לקחת קורס בנושא ואני לא בטוחה שלחייב זו הדרך הנכונה (אותנו בטכניון חייבו לקחת 2 נקודות ספורט. מאוד סבלתי מזה ויוסי אפילו שבר את האף שלו במהלך קורס כזה בבריכת הטכניון.. ), אבל לפחות להציע קורס – פרונטלי או מקוון, יכול להיות פתרון טוב.

האקדמיה צריכה למצוא דרך לתמרץ את המרצים להיות כאלה. פעילות למען הקהילה, למען קבלת החלטות מושכלת צריכה להיות חלק מהקריטריונים להעניק לחוקר.ת מענק מחקר וחלק מהקריטריונים לקדום האקדמי.

החשיבות של רתימת האקדמיה לנושא המשבר האקלימי הוא חשוב ומאתגר ביותר.

לשאר הטורים בבלוג