46. מה לאפרול שפריץ ולמיחזור ו/או שלא יעבדו עליכם

את הפוסט הזה אני כותבת על כוס אפרול בכיכר, אחרי שיצאתי מהבית עם שקית קטנה של מתמחזרים ולקח לי בערך 14 דקות לנסות ולדחוס את הסוגים השונים למיכלים הגדושים לעייפה.

הייתי חייבת להתאושש מהמאמץ.

ניהלתי בחיי אי- אלו פרויקטים מיוחדים ואפילו פורצי דרך.

בתחילת שנות ה 2000 ניהלתי את פרויקט ההפרדה במקור בטירת הכרמל ובקרית טבעון (ראו פוסט #36).

שעות של עבודה במשרד, בשטח עם אנשי העיריה ובפעולות הסברה בשטח.
כל יום מחדש צריך ללבוש את חליפת האופטימיות ולצאת לשטח, עם אנרגיה, חיוך  ומחשבה חיובית שכולם משתפים פעולה בפרויקט הזה.

בפרויקט הזה, שמומן ע"י  LIFE- THIRD COUNTRIES - כן, מדינת עולם שלישי  (מדינת ישראל עוד נחשבה כזו, עד הצטרפותה ב 2010 לארגון ה OECD. אתם תשפטו אם באמת התואר הזה מתאים לנו) קיבלנו תקציב נאה להטמיע הפרדה במקור (ליבש/ רטוב) ברשויות הנ"ל. 

הכל עבד, היה שיתוף פעולה מהרשות, היה שיתוף פעולה מהתושבים, רוסלנה (היום ד"ר פלטניק בשבילכם) השלימה את המאסטר שלה,

ואפילו המשרד לאיכות סביבה השתדל לא להפריע [בטירת הכרמל ערכנו יום שיא בנוכחות השר לאיכות הסביבה דאז, רפול עליו השלום, כשחלק מהתוכנית כלל משחק תפקידים ב"משפט" לשכן שלא הפריד את האשפה כראוי. רפול היה השופט. תכלס, קצת חששנו שהוא יהיה מאוד תקיף כנגד השכן הסרבן (הייתי חיילת כשהוא היה רמטכ"ל ואנחנו חוייבנו ללכת עם כומתה- על הראש! לא בכותפת!). לזכותו ייאמר שהוא אמנם היה תקיף כלפי השכן המורד, אבל נתן לו ארכה כדי לתקן צעדיו.. מזל, בכל זאת אלה היו ילדים בכיתה ד'].

את הפרויקט התחלנו אחרי חגי תשרי (כי אין מצב בעולם שמתחילים פעולות הסברה והתעסקות בפסולת באיזור חגי תשרי או פסח!). מדי יום הגעתי לשטח לראות את ההתקדמות בפריסת מיכלי האצירה (עגלות ובטודנדות לאשפה שהרשויות קיבלו מהמממן האירופי), עקבנו אחרי מפני האשפה לוודא שהם לא מאחדים זרמים וצללנו לתוך הפחים לעשות סקירה איכותנית של ההפרדה.
תמונה שלא יוצאת לי מהראש עד היום (ואני מדברת על כמעט 20 שנה אחורה)- נעמדנו ליד פח אורגני (רטוב) של גברת, זקנה ממש, בטח מתקרבת ל 90, גובה מטר ועשרה, ללא אף שן בפה ושאינה יודעת מילה אחת בעברית. הפח כלל קליפות של תפו"א, קליפות אבטיח מותש, קצת דשא ומעל הכל שכבה לה אידרה של דג. שאלנו (עם מתורגמן לעיראקית) איך היא ידעה כיצד היא צריכה להפריד, ותשובתה היתה חדה: הנכד שלי הסביר לי.
מאז אותו מראה מלבב למדתי כי נושא הפרדת האשפה ייעשה ע"י הציבור לפי ההנחיות ובנאמנות, ובלבד, שההסברים יהיו ברורים, שהמסר יהיה חד ושלא יעבדו עליו.

כלומר, שיהיה ברור שאוספים את הפסולת, מטפלים בכל זרם בנפרד, שזה לא סתם "חינוך ציבור" ללא תכלית. אבל, עם כל השותפות וההשתתפות, הפרדה במקור איננה התכלית אלא האמצעי. יש לבדוק את הכלכליות ומציאות פתרונות קצה לטיפול בכל זרם. אם אלה לא קיימים- אז לא.
האמצעים לא מקדשים את המטרה.

לשאר הטורים בבלוג