42. מסורת של חדשנות. ולמה זה לא נראה בסביבה שלנו???

אז הזמן שלי כאן במדריד עובר במלא עשייה (דוקטורט אחד הוגש, דוחות מחקר הוגשו, מאמר אחרי רביזיות התקבל, מאמר נוסף בשלבי סיום לקראת הגשה- ובעקבותיו עוד דוקטורט, הצעות מחקר מוגשות, מצגות לקראת שנה"ל עודכנו, קיצר- לא משעמם לי ב-כ-ל-ל), וכבר אני סוגרת 70% מההתחייבות שלי לכם, קוראי הנאמנים, ל 60 שיחות על הסביבה.

והפעם אני רוצה להעלות את סוגיית טכנולוגיות הסביבה.

אני מבקשת לקחת את הטור המצוין של עמיתי, פרופ' שלמה מיטל ממוסד שמואל נאמן, צעד אחד קדימה.

מדינת ישראל קמה מכלום. נושאים כמו הגנה מפני האויבים, הפרחת השממה, הקטנת התלות שלנו ביבוא היו לב ליבה של המדינה בהתהוות, צורך קיומי שמוליד חדשנות, יכולת החלטה ועשייה. הצורך הזה הביא לפיתוח אמצעי לחימה, לפיתוח אמצעי לחימת סייבר, המחסור במים הביא להקמת המוביל הארצי, פיתוח טכנולוגיות התפלה, השקייה בטפטוף והשבת שפכים לקולחים המשמשים לחקלאות. 

באמת! לתפארת מדינת ישראל!

יש לנו מסורת של חדשנות ואנחנו מובילים בעולם. בחיי, שאין כנס או מפגש אקראי עם חוקר/ת בתחום, שבו נושא היזמות הישראלית, החוצפה (שמקבלת קונוטציה מאוד חיובית), הנועזות וכושר ההמצאה לא עולים לדיון. נכון. אבל אני קצת מתכווצת כשאני חושבת על היישום, או יותר נכון אי-יישום.

אחת הבעיות המרכזיות בנושא טכנולוגיות הסביבה (טכנולוגיות כמו התפלה, טיפול ממברנאלי בשפכים, פיתוח סולקן להפחתת זהום אוויר או מצע מרחף לספיחת מזהמים משפכי תעשייה וכד') הוא הזמן הארוך, יחסית, מהפיתוח ליישום, החששות של גופים כמו ממשלה או רשויות מקומיות להיות "שפני ניסיון" של טכנולוגיות ינוקא והנטייה דווקא לאמץ טכנולוגיות "מוכחות מחו"ל". במצב כזה חברות הסטארט-אפ מאבדות יכולתן להוכיח היתכנות ומאחר ואין "טכנולוגיה עובדת", ולכן יתקשו החברות לשווק בחו"ל.

אני לא מחדשת דבר באמירות האלה, ראו נא כאן כמה חברות מבוססות ובשלבי צמיחה שונים יש בישראל (כמובן, שהרשימה כוללת גם חברות תעשייה מבוססות, שתרומתן לסביבה גדולה, אך לא תמיד לאיכות שלה) וגם רשות החדשנות תומכת, כמיטב יכולתה, במיזמים סביבתיים 

לטעמי, יש נישה ענקית אחת בה אנחנו חייבים לנפץ את תקרת הזכוכית הזו, לשלב את היכולות והיישום ולתעל לשם את ההשקעות הממשלתיות (ולהגדיל אותן!) כדי, גם, ליישם אותן כאן, בישראל. הייטק סביבתי.

בתחום ההייטק, הזמן לשוק (time to market) הרבה יותר קצר, הוכחת ההיתכנות קלה יותר יחסית והעולם- שהוא כולו כיום הרבה יותר דיגיטאלי, ממחושב, מצולם, תבוני, רובוטי ומתוחכם, ממש מחכה לחדשנות בתחומי איכות הסביבה והגנתה. חשבו על תחומים כמו  ניהול תחבורה בעיר, ניהול מערכת חניה, ניהול מערכות אגרוטכנולוגיות, שימוש בסנסורים לזיהוי זהום או דליפות מים, רחפנים לזיהוי צורך בהשקייה בשדה חקלאי, ניהול מערך איסוף פסולת ועוד ועוד.

האתגרים הסביבתיים העומדים בפנינו (בתוך ישראל עצמה וכמובן, אתגרים עולמיים, אליהם מופנים משאבי עתק בעולם) מחייבים הפניית זרקורים (ותקציבים, חינוך טכנולוגי, אקסלרטורים ותמיכה ביזמים..) לתחום ההיי-טק, בינה מלאכותית, רובוטיקה ושאר טכנולוגיות העילית, שישפרו את הסביבה.