40. גם אני, בצניעות הנדרשת, סוג של וונדרוומן

את הפוסט הזה, ה- 40 למניין הבלוג "60 שיחות על הסביבה", אני מקדישה למנחים ולמונחים שלי.

בורכתי, בחיי המקצועיים במורים לחיים- פרופ' יוריק אבנימלך (טכניון) ופרופ' מוטי שכטר (אוניברסיטת חיפה), שניהם היום אמריטוסים שעדיין פעילים מאוד, חוקרים, מציגים מחקריהם בעולם ובארץ וזוכים להערכה בינלאומית.

יוריק, אבא רוחני, מתחשב, מקצועי, יצירתי וגם חבר עם מילה טובה או בקורת מושכלת. מוטי, ענייני, פרגמטי, מקצועי, דורש ועוזר כשצריך.

שני אנשים שונים במהותם, שבעצם, הובילו אותי בדרכי, גם במאסטר וגם בדוקטורט. מכל אחד מהם לקחתי כמה וכמה תכונות על מנת לבסס קשרים פוריים עם הסטודנטים שלי.

הבסיס ליחסי מנחה- מונחה, לדידי, הוא תקשורת וכבוד. אני מכבדת את הסטודנטים שלי והם גם מכבדים אותי (אבל זה די טריוויאלי לאור גילי ומעמדי המתקדמים). אני בהחלט מקשיבה להם ובהחלט סומכת עליהם שהם מכירים את הספרות העדכנית טוב ממני, שהם אלה שצריכים לעדכן אותי ואני- צריכה לתת להם כיוון, השראה, רעיונות.

מי יוזם? במרבית המקרים אלה הסטודנטים שמגיעים אלי עם רעיונות ואני זו שמכוונת וגם מנסה להשיג תקציבים למחקר. ברור לי, שכאשר יש למחקר מימון, ממנו ניתן לשלם שכר לסטודנט.ית אפשר וצריך לצפות למחוייבות גדולה יותר. 

מי אחראי? הסטודנט.ית. חד משמעית. זה האינטרס שלו/שלה להתקדם במחקר, להשיג נתונים ותוצאות, להציג את הממצאים בזמן ולסיים את המחקר עפ"י לוחות הזמנים שנקבעו.

מה קורה כשנתקעים? כמובן, הסטודנט.ית צריך למצוא פתרונות חלופיים, אני רואה את תפקידי כמגדלור וכגלגל הצלה במקרה טביעה.

איך משתפים פעולה? מדי מספר חודשים אנחנו (סטודנטים לתואר שני ושלישי שאני מנחה, מנחים נוספים, שמן הסתם, היו בעבר מונחים שלי) מתכנסים בביתי ומעלים מיני נושאים לדיון. בין אם זה שאלון שצריך בקורת, בין אם זו התלבטות לגבי ניתוח או המלצות כאלה או אחרות. ישיבה כזו, מעבר לשיחות ולפגישות עיתיות, מאפשרת היוועצות בלתי פורמאלית, העברת מידע (על סטטיסטיקאית מצוינת או מתרגם מעולה) ושילוב של הרבה מאוד ידע שנצבר ע"י כולם.

איך מעודדים ומתמרצים? קודם כל אני משתדלת לתת מילה טובה ולטפח את ההתלהבות, הסקרנות המדעית והמסירות, גם אם יש קשיים אובייקטיביים במחקר או בעיות אישיות של הסטודנט.ית.

יש לי כרגע 7 דוקטורים בהתהוות ו 6 מסטרנטים, ברור כי קשה לרדוף אחרי כל אחת ואחד ולכן, אני מצפה מהם לדווח על ההקדמות שלהם ועל בעיות (שעדיף שלא יהיו). אני אמנם לא מנחה לבד, כיוון שאצלנו, בחוג לנהול משאבי טבע וסביבה באוניברסיטת חיפה, ההמלצה היא לקיים הנחיה משותפת, כך שההנחיה משלבת את החוזקות של כל אחד מהמנחים, אבל אני מרגישה אחריות כלפי כל מונחה, כאילו הייתי אם חד הורית.

מתי אני מראה סימני עצבנות? שאני מרגישה שאני צריכה לרדוף אחר התלמיד.ה והדבר השני הוא אי הקפדה על כתיבה תקינה (בעברית או באנגלית). כתיבה בשפה צחה, עם פיסוק מתאים, כתיבה מבוססת על מקורות ספרות מדוייקים ובלי קיצורי דרך היא הכרח מבחינתי.

את מי אני הכי אוהבת? ברור, את אלה שמסיימים! כי אני רואה איך משתלבים יפה בתחום, פורחים ומתעצמים. אז יאללה...

לשאר הטורים בבלוג-