38. השינוי מתחיל מלמטה (3) - א.נשים

בשבועות האחרונים אני מנהלת לא מעט שיחות עם אנשים מקסימים, חדורי מוטיבציה שהחליטו להציל את העולם. 

בשיחות הם והן (!) מבטאים, מצד אחד, את התסכול העמוק שלהם מזה שדברים לא מתקדמים בכיוון הרצוי- פגעי האקלים ממשיכים לתבוע את עלבונו של העולם (שריפות, שיטפונות, גלי חום.. ואנשים שמקפחים חייהם לא רק בהודו אלא גם ביפן), שעות של בזבוז דלק, זמן והרבה מאוד זיהום בפקקים ובתחבורה מתסכלת, ערימות פסולת שממשיכות להיערם ללא פתרון סביבתי וכלכלי, חוסר השיניים הרגולטוריות באכיפה סביבתית ועוד ועוד תסכול. 

אולם, מנגד, הם מספרים לי, בעיניים נוצצות, שהם החליטו להקדיש את חייהם לשיפור המצב. בין אם זה ייזום של פרויקט חברתי, בין אם זה פיתוח טכנולוגי, בין אם זה רעיון שהם לא ממש יודעים איך לקחת אותו קדימה- כולל עם מי צריך לדבר, עם מי לתאם, את מי לנער.

מה שמעניין הוא שמרבית השיחות מתחילות בקיטורים כללים אך הפתרונות סובבים סביב נושא הטיפול בפסולת. אז מעבר לעובדה שפסולת היא באמת דבר מאוד "נראה", יש תפיסה שכאילו פתרון בעיית הפסולת יביא למזור עולמי. דווקא בגלל ההתמקדות הזו בפסולת, אני מודה, בעבר, הייתי מאוד צינית לגבי א.נשים כאלה. זה היה נראה מקסים אך נאיבי למדי לחשוב שניתן לשנות את העולם הזה, שמונע ע"י כסף, תאגידי ענק, פוליטיקה שמערבבת הון ושלטון, ע"י המצאת פח חכם שברגע שאתה זורק אליו פסולת ממוינת הוא נותן לך קופון.

בשבועות האחרונים אני מקשיבה יותר.  אולי היזמים חכמים וממוקדים יותר? אולי אני כבר כל כך פסימית שאני מחפשת כל ענף להיאחז בו??

מנגד, אני מנהלת (לא פחות) שיחות עם קולגות שגם הם, כמוני, מיואשים מהמצב. בגלל אותן סיבות בדיוק, רק שאנחנו כבר קצת פחות צעירים (אני לפחות) והרבה פחות נאיביים.

אז מה עושים?

אני לא לגמרי יודעת. אבל אני שופכת כאן רעיונות, ומקווה שתזרמו איתי ותציעו עוד ועוד.

הדבר הראשון הוא ללמוד. יש צורך בהנגשת מידע מדעי ומבוסס, מעודכן וחסר פניות. אני מזכירה לכם כי מתחילת העשור המשרד להגנת סביבה לא מימן מחקרים בתחום הפסולת (למעט מחקרים בתחום של הפיכת פסולת לתחליף לנפט), אז איך בעצם יכול יזם להבין את שוק המיחזור (המשתנה) בארץ ובעולם? איך הוא יכול לדעת של מי הפסולת ומה ניתן לעשות בה? אגב, בעצם העברת אתר האינטרנט של המשרד להגנת סביבה לאתר הכללי של GOV.IL הלכו לאיבוד הרבה חומרים. וחבל!

הדבר השני הוא לייצר מערך תומך יזמות סביבתית (זעירה). מטבע הדברים, קיימים בארץ מסלולים לתמיכה בסטרטאפים גדולים יחסית- אנג'לים, קרנות הון סיכון, רשות החדשנות ועוד, אבל אני מדברת דווקא על הקטנים. אלה שצריכים תמיכה מקצועית, כלים לשיווק הרעיון וגב שיאפשר ניפוי ומיפוי של המיזמים האלה. והמיזמים, כמובן, לא חייבים להיות בהכרח טכנולוגיים. מערך כזה, ככל שיהיה מגובה באנשי מקצוע, יוכל גם לתת "גושפנקא" וגם לסייע בפתיחת דלתות.

אז איך אנחנו ממנפים את התסכול? או ממקסמים את התנופה? רעיונות יתקבלו בברכה

  

לשאר הטורים בבלוג