33. יבש-רטוב

השבוע ישראל נמצאת תחת מתקפה תקשורתית (מתואמת? מתוזמנת?) של כתבות על ה(אי) טיפול בפסולת בישראל (סדרת כתבות בכאן 11) וכתבה על סיפור הריח של האזרח גואטה (שבעצם הראה איך הפסולת בארץ היא לא משאב ולא בטיח- היא אבטיח רקוב ומסריח).

בפוסט השני שלי סיפרתי לכם כיצד המסטר שלי הציג את חלופת ה"יבש רטוב" כחלופה הטובה לישראל (אי אז באמצע שנות התשעים). יש לכך כמה סיבות- החומר האורגני (הרטוב), בהגיעו לאתרי הטמנה, מתפרק וגורם לשחרור מתאן (גז חממה), שכאשר כתבתי את המסטר שלי ועדיין היו פזורות בארץ מאות מזבלות, תרם ליותר 10% מכלל הפליטות של גזי חממה בישראל (כיום התרומה נמוכה יותר בגלל ניהול קצת יותר טוב של המטמנות), את החומר האורגני ניתן להפוך לקומפוסט איכותי (ולא ערימות האשפה שהראה האזרח גואטה בטובלן) או לאנרגיה באמצעות מתקני תסיסה אנאירובית. מעבר לכך, חומר אורגני (קרי, קליפת אבטיח מבאישה או חיתול חד פעמי ספוג קאקי-פיפי) אשר נאסף יחד עם נייר וקרטון הוא פוגע בפוטנציאל למחזר חומרים אלה וכאשר הוא נאסף עם סוללה או קופסת שימורים הוא יגרום להמסה של המתכות (ומשם קצרה הדרך למי התהום כשהאשפה מוטמנת או נערמת על פני הקרקע (ע"ע טובלן). אבל, הידע מתעדכן, הכלים המדעיים משתכללים ויש צורך לעדכן מסקנות והמלצות מדיניות. לפיכך, בשנת 2010 מימן המשרד להגנת סביבה מחקר בו הייתי שותפה יחד עם ד"ר עדו קן מהפקולטה ברחובות, בו בדק דני ברויטמן (היום כבר ד"ר) מה עדיף- הפרדה במקור ליבש- רטוב או התמקדות באיסוף נפרד של חומרים למיחזור (נייר, קרטון, פלסטיק וכד'). דני הראה חישובים כלכליים ברורים שמראים כי יש לשים את הדגש על ההפרדה למיחזור. הסיבה היא שערכם הכלכלי של חומרים אלה גבוה מערכו של הקומפוסט ולכן, יש לכוון לשם את המדיניות. בנוסף, הראה המחקר כי רשויות שונות, בהתאם למיקומן וגודלן הן אלה שצריכות לקבוע מה יהיה בסופו של דבר הפתרון לפסולת במחוזותיהן, כי אין דין קריית שמונה כדין באר שבע או חיפה כדין בית שאן. 

פירסמנו דוח מחקר מסודר, פירסמנו מאמר, אבל, למרות ההמלצה לעיל, הוחלט על הפרדה ליבש-רטוב. למה? אני באמת לא יודעת. פוליטיקה? הסתכלות לא נכונה שמאלה לכיוון אירופה?

בכל כוחותינו המקצועיים (לא לבד, אלא עם קולגות "מהזבל") ניסינו להניא את המשרד מההחלטה הזו, גם משיקולים כלכליים ובעיקר לאור העובדה שגם אם תופרד הפסולת בדייקנות של בית מרקחת, אין מתקני קצה לטיפול בפסולת המופרדת..

את הסוף של הסיפור אתם מכירים, מאות אלפי שקלים הושקעו בפרויקט היבש- רטוב, כסף רב שלא שיפר, אף לא במעט, את מצב ניהול הפסולת בישראל.

מסקנות:

-       אי אפשר לעשות קופי ופייסט למדיניות מאירופה מבלי להבין כל שרשרת המדיניות הזו, את שורשיה ואת ההגדרות שלה.

-       מן הראוי לגבש מדיניות סביבתית הנתמכת ע"י מחקר בלתי מוטה

-       המדיניות חייבת להיות גמישה דיה (ובוודאי להיות מדיניות איזורית) כדי לאפשר שינויים כאשר מחקר מצביע על כלכליות אחרת או על היבטים סביבתיים שלא נבחנו

-       צריך לממן מחקר עצמאי ובלתי מוטה בתחום הפסולת בישראל. מאז 2011 אין מימון למחקרים כאלה מהמשרד להגנת סביבה.

את הטעויות אנחנו רואים בשטח.

לשאר הטורים בבלוג