61. שמש במזוודה

August 10, 2022

אז , הבטחות לחוד ומציאות לחוד. במקור, הבלוג הזה היה אמור להסתכם ב 60 מאמרים קצרים בהם אני משתפת אתכם במסע האישי והמקצועי שלי.

בינתיים, המון דברים קרו בעולם. קוביד- 19, כאוס אקלימי מטורף שגובה מדי יום חיים של אנשים, רכוש שטובע או נשרף, מנהיגים קמים- ונופלים, ממשלות קמו והתחלפו, סטארטאפים נוסקים, וחלק מתרסקים. הכל משתנה- 35 מעלות צלזיוס באירופה זה ה 25 החדש, פייק הפך כה שגור ויומיומי שיש צורך בשימוש ביישומון על מנת לבדוק נכונותה של כל ידיעה או אמינותו של כל מחקר, מלחמה באוקראינה שהחלה בפברואר 2022 (למרות שסי היימן כבר ממזמן התריעה כי מלחמות כבר לא קורות בחורף) ומעטים מאיתנו בכלל יודעים מה קורה שם, הסכמי שיתופי פעולה בין ישראל ובין מדינות המפרץ..

בקיצור.. הבנתם.. טרפת... כללית..

אז אני בטח לא אתחיל לעשות סדר בבלאגן, אבל אני כן רוצה להתוודות.

אני לא אוהבת חורף. תמיד קר לי ולא נעים. מעדיפה חום.

מה הקשר, תשאלו? אז הנה: בתחילת יולי הגעתי לשבתון קיץ (חודשיים) באוניברסיטה של פרוג'ה (פרוג'ה היא בירת מחוז אומבריה באיטליה, ממש אמצע ארץ המגף). מאז הגעתי, ופרט לארוע קצר מאוד של גשם, חם כאן בטירוף. לא סתם חם. רותח. ולא רק כאן אלא באירופה כולה.

נהרות מתייבשים, כך למשל, עומקו של נהר הריין הגיע ל 40 סנטימטר בלבד באיזור פרנקפורט! [ותבינו מה זה עושה לכל נושא הובלת מזון, סחורות והובלת אנרגיה כמו פחם – (כן, כן, בגרמניה חזרו לשרוף פחם בגלל ענייני הגז הרוסי)].

מתקני הפקת חשמל הידרואלקטריים כאן באיטליה וגם במקומות נוספים באירופה – מושבתים כי "הנהר סגור". אין מים.

מתקני אנרגיה גרעיניים בצרפת מתקשים לפעול בעיקר בגלל הטמפרטורות הגבוהות של מי הנהרות, המשמים לקרור הכורים.

התוצרת החקלאית מייבשת בשדה כי אין הכנה למערכת השקייה מסודרת.

בתי קפה, מסעדות ובתים פרטיים לא ממוזגים (הסיבות לכך הן שילוב של שיקולי עלויות ורצון לצמצם פגיעה בסביבה, רגולציה מחמירה בכל הקשור בשינוי המראה של בניינים עתיקים, רעש ועוד).

שריפות, אובדן חיי אדם, אובדן רכוש.

זוכרים כי בבלוגים קודמים (8, 19) סיפרתי לכם שהייתי בגנט, בלגיה בשנת 2003. אותה שנה בה עשרות אלפי אנשים מתו מחום? אז השנה הבנתי שאולי, אולי, חלק מזה – בגללי.

אני תמיד אורזת לשבתון כזה שני דברים חשובים- מגב (הטמבלים האלה מנגבים עם מופ!) ואת השמש.

זהו. פרקתי את רגשות האשמה.

כדי לכפר על הרגשות האלה אני מפרידה את הפסולת שלי (פסולת מטבח אורגנית נאספת פעמיים בשבוע) פסולת פלסטיק ופסולת נייר וקרטון נאספות פעמיים בשבוע גם הן, בימים שונים. אז כל ערב יש תערוכת שקיות על המדרכה (האיסוף ע"י רכב איסוף קטן). פעם כחולות, פעם צהובות, פעם לבנות וכל שאר הפסולת- בשקית שחורה..