57. רואים רחוק רואים שקוף (את הציבור)

57. רואים רחוק רואים שקוף

במהלך חיי המקצועיים לא חסכתי פירגון או בקורת פומבית על משרדי הממשלה.

לא התביישתי להגיד כשצפיתי, על בסיס מחקר שעשיתי, שתוכנית חדשה/ חוק חדש/ נוהל חדש יעשה שינוי לטובה (כאשר, למשל, המשרד להגנת הסביבה בראשית שנות התשעים העמיד סכומים נכבדים לרשויות המקומיות שיפסיקו להעביר את הפסולת שלהן למזבלות בקרבת הערים ויעבירו אותה למטמנות מסודרות, מנוהלות). תוך כך, גם ראיתי פני עתיד, ולכן יעצתי למשרד (אז איכות הסביבה) לקצוב בזמן את התמיכה הזו, להפחית אותה כך שתוך 5 שנים הסבסוד יתאפס והרשויות יהיו חייבות להעביר את הפסולת שלהן לאתרים מוסדרים. זה עבד ועבד טוב.

מנגד, לא הפסקתי להילחם בחוק השקיות (לאחר שבצענו מחקר מסודר בנושא), שעד היום אני רואה בו קנס לצבור ואני לא מאמינה לאף נתון שמתפרסם בנושא המצביע על ירידה בשימוש. אסביר: נכון, חד משמעית ירד השימוש בשקיות גופיה דקות, כאלה שלקחנו ללא הכרה בקו הקופות. אבל, וכאן האבל הגדול- אני לא מאמינה שעצם השימוש בשקיות ירד, כיוון, שבעצם, היום אנשים לוקחים באותה רמה של חוסר הכרה שקיות ללא הידית (עליהן לא חל הקנס של 10 אגורות) וכולם מבסוטים- המשרד (כעת להגנת הסביבה) מציג הצלחה מסחררת, יצרני השקיות מרוצים מכך שהצליחו לעבוד על המערכת (בוודאי שלא יספקו נתונים מהימנים על כמה שקיות הם מייצרים), המרכולים חוגגים כיוון שמוצרי המזון לא הוזלו (אם קודם לחוק השקיות הכניסו את עלות השקיות במחיר של המוצר כתקורה, היינו  מצפים לראות ירידה בעלות הקוטג' או הפסטה בגלל הירידה בתקורות). בקצור- חוק יקר שיש לו תחליף (כי שקית נשיאה עם ידית היא אריזה לכל דבר ולשם כך יש את חוק האריזות, שיש לאכוף אותו כמו שצריך). אבל, כמאמר המשורר, הציבור מטומטם ולכן הציבור ישלם.

אז למה בבוקר כזה אני חוזרת לדבר על הצורך בתהליכי קבלת החלטות מבוססי מחקר, בשקיפות ותוך דיון ציבורי אמיתי?

הבוקר התפרסמה הודעה שהממשלה מקדמת הקמת מתקן להשבת אנרגיה בפארק אריאל שרון.

אז חברת גיאו פרוספקט הכינה עבור המשרד עבודת מיפוי ומיקום של האתרים המועדפים- כך, לפחות, עפ"י הכתבה. ראיתם את העבודה הזו? ראיתם מה יש בבסיס ההנחות ותחשיבים שלה? (אגב, מקצועית אני מגבה את ההחלטה להקים מתקנים להשבת אנרגיה ואינטואיטיבית, אני מאמינה שהמיקום נכון. עיקר הפסולת מיוצרת במרכז ואין כל סיבה בעולם שהיא תיסע לנגב להיות מטופלת שם. העיקרון של טיפול בפסולת קרוב ככל היותר למקום היווצרותה הוא עקרון חשוב). אבל, הצורה שבה מתנהל העסק, מעלה ספק גדול אם אכן יצליחו להקים מתקן כזה.

זו בדיוק הדרך לעורר התנגדות ציבורית, זו בדיוק הדרך לבנות חומה בין הציבור ובין מקבלי ההחלטות, זו בדיוק הדרך לייצר אי אמון במוסדות המדינה.

ויש לי תחושת מעיים - guts feeling -שהקשר של הבלוג הזה למיקום, ההקמה, ההרצה ותפעול אסדת לוויתן אינו מקרי.

לשאר הטורים בבלוג