45. התייעלות במשק המים

את נושא המים בישראל חקרתי לאורך חיי המקצועיים "בקטנה". אולם, כאשר קיבלתי פניה בשנת 2009 מוועדת החקירה הממלכתית, בראשות השופט ביין, שנדרשה לחקור את המשבר במשק המים בישראל, לא יכולתי לסרב.

האתגר היה עצום, בעיקר לאור העובדה כי נתונים אמיתיים ואמינים ממש לא היו בנמצא. העבודה הצביעה

על אובדני מים שפירים בדליפות ממערכת הצנרת בסדר גודל של כ 64 מיליון מ"ק לשנה (דליפות, גניבה והיעדר אמצעי מדידה תקינים) ואובדני ביוב בדליפות בסדר גודל של כ 100 מיליון מ"ק לשנה (כאן, הנתונים, למעשה, התבססו על הערכות כיוון שהם לא ניתנים למדידה).

הדו"ח לא כלל נתונים לגבי המגזר הכפרי והמועצות האיזוריות, ושם, אפשר להניח שהאובדנים, באופן יחסי למגזר, אף גבוהים יותר.

במסמך הצגנו נתונים המצביעים על צריכת המים העירונית בישראל ועל כמויות השפכים המיוצרות בגין צריכה זו. נושאים אלו נבדקו לעומק בכדי להבין את פוטנציאל החיסכון במים היכול לנבוע מהשקעה במערכות התשתית של אספקת המים ובמערכות הולכת הביוב.
הסקר שבוצע בעבודה זו הראה כי ניתן באמצעים טכנולוגיים הקיימים בשוק "להציל" לפחות 30 מיליון מ"ק מים שפירים בשנה, ובהנחה כי העלות האלטרנטיבית של מים בישראל היא כחצי דולר למ"ק, הרי שמניעת דלף בהיקף כזה יכולה להביא תועלת למשק בסך 15 מיליון דולר בשנה. הדגשנו כי יישום, לפחות חלק, מהפתרונות המוצעים בדו"ח יכול להיעשות בלוח זמנים קצר יחסית. 

אז מה באמת קרה מאז?

תוכנית האב למשק המים מאוגוסט 2012 הוכנה בצורה מתודולוגית, מקצועית ושקופה.

באופן כללי, תוכנית האב ניצבת אל מול המציאות העגומה, העולה על כל תחזית, שכוללת שנים רצופות של בצורות קשות (תוצאה של שינויי האקלים, אם תהיתם), המביאות את משק המים, שנה אחר שנה, אל פי הבאר היבשה.

רשות המים, הרגולטור, מקבלת החלטות שתכליתן הן בראש ובראשונה לשמור על מחיר מים נמוך (ממש כמו רשות החשמל, אגב) ואת התוצאות- כולנו רואים וכולנו, בסוף, נשלם.

ההתייחסות בתוכנית האב לנושא הפחת נגעה אך ורק לנושא פחת המים השפירים- "הקטנת פחת מים בהתאם למדדים משולבים והוגנים לחישוב הפחת, תמריצים להקטנת הפחת וקנסות לחורגים מהפחת המרבי המותר".

פחת הביוב כלל לא נדון בתוכנית האב.

כאן יש בעיה סביבתית חמורה! דליפות ביוב, מעבר לעובדה שמדובר באובדן מים שיכולים להיות מטופלים ולשמש בחקלאות, ביוב גולמי הוא סיכון ממשי לקרקע ולמי התהום.

לרשויות המקומיות/ תאגידי המים אין תמריץ לטפל בבעיה. 
אם הן משלמות למכוני טיהור מחיר גלובלי ברור שאין תמריץ להשקיע בהחלפת צנרת ביוב דולפת ואם התשלום הוא לפי כל מ"ק של שפכים שהן מעבירות למכון הטיפול בשפכים אז יש אינטרס לשמר את הדליפה.

כמובן, שבמקרה של פריצת ביוב, הרשות/ תאגיד מטפלים בבעיה אך אם לא רואים את דלף הביוב לא צריך לפתוח כבישים, להחליף צנרת ולהוציא כסף על שיפור התשתיות.  

ניטור ומדידה של דליפות מי וביוב הוא מחוייב המציאות. קיימים כיום אמצעים טכנולוגיים לנטור, לרבות טכנולוגיות בפיתוח ישראלי, ויש להשתמש בהם!

לשאר הטורים בבלוג