8. פוסט דוק ושבתונים

לארוז חיים לחצי שנה ולנסוע לעיר זרה זה לא לגמרי פשוט. 

בטח כשעושים את זה לבד (עם פז"מ קבוע מראש לפגישות משפחתיות וביקורים של חברים). ובכל זאת, החלטתי לעשות את המהלך הזה, כחלק מהיתרונות והחובות של אשת אקדמיה. בשנת 2003 נסעתי לפוסט דוקטורט לשלושה וחצי חודשים לגנט בבלגיה (נחזור לקיץ הזה באחד הפוסטים הבאים). ב 2006 יצאתי לשבתון קיץ  באוניברסיטת Rutgers . נסעתי יומיים לפני שפרצה מלחמת לבנון השנייה. להיות בחוף המזרחי של ארה"ב כשהבת שלך בצבא, מנווטת בין טילים בלוויות של חברים שלא ישובו עוד, חברים פצועים שחייבים להבין מה מצבם האמיתי ולא להיסחף אחרי שמועות, לדבר עם ההורים בסקייפ כשאת שומעת בלייב את הטיל נופל כמה עשרות מטרים מהבית שלהם (אבל הם אדישים. "הנאצים לא הפחידו אותנו אז בטח הטילים לא")- באמת לא פשוט. אבל השבתונים האלה הם חלק מהמחוייבות האקדמית וגם חלק חשוב מהפריביליגיות.

ב 2012 יצאתי ל 4 חודשים לאוניברסיטת פאדובה באיטליה. זה היה שבתון אמיתי. הספקתי לכתוב בעת שהייתי שם 3 מאמרים ופרק בספר, להגיש 2 הצעות מחקר עם העמיתים משם (שלא התקבל עבורם מימון, בסופו של דבר. גם זה חלק מהחיים באקדמיה). וכן, גם אז כתבתי בלוג. שלחתי אותו מדי סופ"ש לרשימת החברים והמשפחה. עוד לא חשבתי אז על בלוג כזה, כמו שאני עושה עכשיו.

קצת יותר מחצי שנה אהיה כאן (התקופה הכי ארוכה EVER ) ואני בהחלט מנסה לאמץ שגרה גם כאן.

אני גרה במדריד בדירת Airbnb (חפשו Spacious attic in Malasaña) לגמרי עליית גג, לגמרי בלב שכונת מלאסנייה (מלא פאבים ומסעדות, חבורות של שיכורים שמסתובבים בלילות ושרים..)

לנהל משק בית, ללכת לסופר ולקנות פרודוקטים טריים ולבשל בדירה, להשוות מחירים, לעשות ספורט (הליכות, פילאטיס ואירובי שהורדו מבעוד מועד, לעלות 90 מדרגות לדירה), לעשות בינג' על סדרות (כרגע זה שטיסל. חובה! מענין, מלא שחקנים ממש טובים, מלא הומור) וסרטים.

מטבע הדברים היום נראה לגמרי אחרת ומספיקים הרבה יותר כשלא צריך לנהוג לחיפה ובחזרה (כמעט שעתיים רווח נקי ביום), ובטח שהיום מתנהל אחרת כשלא צריך לדאוג לאף אחד, למלא את המקרר, לזואי..

אז בשלב הזה יש לי עוד המון משימות של דוחות שיש צורך להשלים ולהגיש בחודש הקרוב ולכן אני עובדת אפילו 10 שעות ביום, אז קצת אוכל לנשום אחרי סיום המטלות האלה, ולהתפנות להכיר טוב יותר את המכון אליו הגעתי רק בתחילת אפריל.

hasta luego