תשתיות הטיפול בפסולת בברלין
שיחה על סביבה בברלין, קיץ 2025
ברור שהדבר הראשון אותו אני בוחנת
בהגיעי למקום חדש הוא תשתיות הטיפול בפסולת. סוף סוף כולכם מבינים כי המושג
"החיים בזבל" לא שמור רק לאלו שאשכרה חוקרים את הנושא.
תוכנית אפס פסולת לברלין 2020-2030 [1]
מנסה להתוות דרך לכלכלה מעגלית למען הגנה על האקלים ומשאבי הטבע. האסטרטגיה מהווה
מעבר מתפיסת ניהול פסולת מסורתית לכלכלה מעגלית. היא נועדה לשבור את המודל הלינארי
של "כריית חומרי גלם – ייצור – צריכה – פסולת", ולעבור למעגל של שימוש
חוזר, תיקון ומיחזור מקסימלי של חומרים, לרבות השבת אנרגיה. היא הוכנה בהתאם
להנחיות האיחוד האירופי ומדיניות הפדרלית בגרמניה.
חשוב להגיד שמכלל הפסולת המוצקה
בברלין, 62%
הם פסולת בנין, 18% פסולת ביתית ו- 19% בוצת שפכים.
אז מה כן רואים בשטח?
אתחיל בזה שהנחיות הפרדת הפסולת בבניין
שלי שונה מההנחיות בבניין הסמוך. אצלי נדרשים הדיירים להפריד רק את האורגני מכל
השאר (כל השאר כולל גם אריזות). בבניין הסמוך יש מגוון עגלות להפרדה של אורגני, אריזות
(פח צהוב שלתוכו יושלכו רק אריזות שנושאות את הנקודה הירוקה), נייר וקרטון וכל
השאר.
(זה
לא בבניין שבו אנחנו מתגוררים)
מה זה אומר? מבולבלים? גם אני.
(איזו
קונסטרוקציה מהממת לעגלת אשפה)
בנוסף להפרדה הביתית, יש גם 14 מרכזי
"מיחזור" [2]הפזורים
בעיר, אליהם ניתן להביא פסולת גושית (מיטה, כסא או סוס נדנדה ועוד).
שווקי יד
שניה, חנויות יד שניה, חנויות ענק של יד שניה [3]-
הכל הולך. פסטיבלים של תיקון מכשירים ומסיבות החלפת בגדים מאוד מקובלות כאן. מאוד.
(שוק פשפשים
של יום א')
אבל,
עדיין, המספרים מדברים על זה שבממוצע בכל גרמניה 320,000 כלים חד פעמיים מושלכים כל
שעה, 300 ק"ג מזון אכיל מושלך בכל שניה (!), בכל שנה מגיעות לגרמניה מעל 2
מיליארד חבילות (כי גרמני.ה ממוצע.ת קונה 60 פריטי לבוש חדשים מדי שנה!) וכ 16%
מהחבילות מוחזרות לשולח. כמובן, שחנויות כמו פריימרק ודומיה מפוזרות במספר גדול
בהרבה ממרכזי המיחזור לעיל.
תחשבו על
התשומות הסביבתיות לייצר, לארוז, לשלוח ולהחזיר את הסמרטוטים מעלי אקספרס, TEMU או כל ג'אנקייה אחרת במזרח אסיה..
נכון ל 2024 [4]
כ- 50% מהפסולת בברלין מועברת מתקן שריפה בודד שפועל ב Ruhleben (מתקן פעיל מ 1967, שפועל
כיום בחמישה קווים מקבילים 365 ימים בשנה, בשלוש משמרות ביום).
האם ברלין תעמוד ביעדים של עצמה? אני
מסופקת..
תחב"צ (רכבת תחתית, עילית, אוטובוסים, רכבות) ואופניים
הם המלכים. אין מה לומר! שבילי אופניים בכל המדרכות מסומן ומסודר. הרכבות הגרמניות
(סליחה על הקונוטציה הברורה)- פונקט בזמן. בכל תחנה יש לוח אלקטרוני שמציג מתי
תגיע הרכבת, בכל תחנת אוטובוס יש לוח מודפס עם השעה בה יגיע האוטובוס. מעברים
נוחים, שילוט ברור – כל כך טריביאלי, כל כך מתבקש. כל כך נחוץ!
נו, טוב, יש גם מכוניות פרטיות ויש
גם עומס ופקקים, אבל עצם המחשבה שמי שנוסע בתחב"צ או באופניים היה צריך לנסוע
ברכבו הפרטי גורמת לחלחלה.
ואגב, יש פנצ'ר באופניים?
כידון עקום? החלפת סוללה?- אין בעייה, מרכזים שונים נועדו בדיוק לזה[5].
יש לי עוד המון מה להגיד בעניין רעש
(כך, למשל, קולות הסירנות של אמבולנס/ מכבי אש/ משטרה הועלו בחודשים האחרונים
לדציבלים בלתי הגיוניים, והסיבה לכך נעוצה בכך שנהגים פשוט מתעלמים מרכב החירום
והיה צורך להגביר את עוצמת הקול כדי למשוך את תשומת הלב של הנהגים..) ובענייני
מים/ חסכון במים/ חימום מים.. אשמור זאת לידיעה הבאה.
אוסיף רק עוד נתון אחד שלא ניתן
להתעלם ממנו. 85% מהא.נשים המכהנים בבונדסטאג (הפרלמנט הפדרלי) הגרמני הם בעלי
תואר אקדמי!
נפלא. מעניין. תמשיכי לדווח.
ReplyDeleteאבל, השימוש בירוק זוהר לציון מקור הוא לא נעים לעין ונקרא בקושי. חבל. הבלוג סופר מעניין.
ReplyDeleteThis comment has been removed by the author.
Deleteיש לנו ככ הרבה בעיות בארץ. אני כבר לא בטוח מה סדר העדיפויות.
ReplyDeleteהאם אנחנו יכולים לדבר על מיחזור ותחבצ כאשר הפכנו את עזה לפסולת בניין ענקית וככ הרבה אנשים (משני הצדיים) סובלים מהמלחמה ומחסור בצרכים הבסיסיים?
הממשלה שלנו נכשלת בביצוע הדברים המובנים מאליהם. קל וחומר באיכות הסביבה.
מצד שני, גם לברלין היתה הסטוריה שפלה ואח״כ חלוקה למזרח ומערב. ובסופו של דבר הם משמשים לנו דוגמה להתנהלות נכונה. מקווה שנחזור למדיניות שפויה ורציונלית.