שישים שיחות על הסביבה

  ברלין – בין תרבות מתכווצת, ירוק ואקלים אז הנה הגעתי לפוסט 66#,  שהחל בשבתון במדריד ב 2019 ומתקדם לסיום השבתון בברלין ב 2025 (עם שבתון קיץ נוסף על הדרך בפרוג'ה, איטליה ברלין תמיד ידעה להמציא את עצמה מחדש – מעיר מחולקת שהפכה לסמל של חופש, ועד בירת תרבות עולמית עם סצנת אמנות חיה, מועדוני טכנו אגדיים (לא הייתי, רק שתמיד במוצאי שבת הבומ-בומים מרעידים לנו את הדירה), שכונות גאות וחגיגות גאווה, ולצידם, ארמונות פרוסיים מרהיבים. ועדיין, בניגוד לערים כמו פריז, רומא או מדריד, תעשיית התיירות של ברלין מתקשה לחזור למספרי השיא שלפני הקורונה. בעוד שבאירופה הדרומית נאבקים בגלי חום ותיירות יתר, ברלין מציעה מרחבים, מחירים נוחים ואפילו קצת צל – אבל נאלצת להתמודד עם בעיות פנימיות לא פשוטות . קיצוץ בתקציבי התרבות תרבות היא אחד הקלפים החזקים של העיר, אולם בשנים האחרונות ברלין חותכת את תקציב התרבות – כ-130 מיליון יורו פחות כבר בשנת 2025. המשמעות: פחות פסטיבלים, פחות תמיכה במוזיאונים ובתיאטראות, ופחות סיבות לתיירים שמחפשים חוויית תרבות עשירה להגיע לעיר. “אם התרבות נעלמת – למה לטרוח להגיע?” תהה אחד מח...

  מסע המים בברלין – מהברז, עד הנהר וחזרה המים בברלין מתחילים את דרכם עמוק באדמה, שם יש מי תהום באקוויפרים בני יותר מ־10,000 שנה. לשם מחלחלים מי הגשם בין שכבות סלע, חול ואדמה, צוברים מינרלים ומתנקים באופן טבעי. בחלק מהאזורים, כשהטבע לא מספיק למלא את המאגרים, מוסיפים מים מטופלים מנהרות, אגמים ותעלות. כ־650 בארות שואבות את המים למתקני המים, שם הם עוברים טיפול ונאגרים במכלים ענקיים. העיר צורכת בממוצע 550 אלף מ"ק מים ביום (כמעט 400 בריכות אולימפיות), ומסוגלת לספק כמעט כפול מכך דרך רשת צינורות באורך של 7,816 ק"מ . כשהמים מסיימים את חייהם בשירותים, במקלחת או במדיח – הם הופכים לשפכים. בכוח הכבידה הם זורמים בצינורות לביוב, מגיעים למשאבות ואז למכוני טיהור. בעיר 164 תחנות שאיבה שמסניקות את השפכים ל 6 מכוני טיפול בשפכים. ברלין מחולקת לאזורי ניקוז, עם מערכות נפרדות לשפכים ולמי גשם ברוב העיר, אך בחלק של טבעת רכבת ה- S יש מערכת משולבת. השפכים עוברים טיפול כמו שאנחנו מכירים- סינון, וטיפולים ביולוגיים ופיזיקו-מכניים, ואז המים המטופלים חוזרים לנהרות ואגמים, ומשם – דרך הסלעים – חזרה לאקוויפרים...

  שיחה על סביבה בברלין, קיץ 2025 ברור שהדבר הראשון אותו אני בוחנת בהגיעי למקום חדש הוא תשתיות הטיפול בפסולת . סוף סוף כולכם מבינים כי המושג "החיים בזבל" לא שמור רק לאלו שאשכרה חוקרים את הנושא. תוכנית אפס פסולת לברלין 2020-2030 [1] מנסה להתוות דרך לכלכלה מעגלית למען הגנה על האקלים ומשאבי הטבע. האסטרטגיה מהווה מעבר מתפיסת ניהול פסולת מסורתית לכלכלה מעגלית. היא נועדה לשבור את המודל הלינארי של "כריית חומרי גלם – ייצור – צריכה – פסולת", ולעבור למעגל של שימוש חוזר, תיקון ומיחזור מקסימלי של חומרים, לרבות השבת אנרגיה. היא הוכנה בהתאם להנחיות האיחוד האירופי ומדיניות הפדרלית בגרמניה . חשוב להגיד שמכלל הפסולת המוצקה בברלין, 62% הם פסולת בנין, 18%   פסולת ביתית ו- 19% בוצת שפכים. אז מה כן רואים בשטח? אתחיל בזה שהנחיות הפרדת הפסולת בבניין שלי שונה מההנחיות בבניין הסמוך. אצלי נדרשים הדיירים להפריד רק את האורגני מכל השאר (כל השאר כולל גם אריזות). בבניין הסמוך יש מגוון עגלות להפרדה של אורגני, אריזות (פח צהוב שלתוכו יושלכו רק אריזות שנושאות את הנקודה הירוקה), נייר וקרטון...