31. מתחמם, לוהט.. מה עושים עם זה?

הצד השני של שינויי האקלים הוא הפחתת פליטות גזי החממה. הדרכים לעשות זאת הן רבות ומגוונות: הפחתת צריכה והתייעלות (אנרגיה לחשמל, לתחבורה ולחום.. מים, מוצרים..), החדרת אנרגיות מתחדשות, טיפול בר קיימא בפסולת ועוד.
באוגוסט 2008 (ויש לתאריכים חשיבות) הצענו, צוות הסביבה במוסד שמואל נאמן יחד עם קבוצת לב און מקליפורניה, לשר להגנת הסביבה דאז, גדעון עזרא ז"ל, להכין תוכנית לאומית להפחתת פליטות גזי חממה. הרעיון היה להתארגן למעלה משנה לפני וועידת האקלים בקופנהגן (דצמבר 2009)- לבחון מה האפשרויות של ישראל להפחית פליטות, לנתח כלכלית את החלופות המועדפות ולהגיע מוכנים לוועידה, עם תוכנית מסודרת.

זה לא קרה.

במרץ 2009 התחלף השר (גלעד ארדן נכנס לתפקיד והתחיל להבין את הצורך בהכנת תוכנית כזו. אבל, לאור הזמן שהלך והתקצר (כבר היינו ביולי 2009), הוחלט במשרד שאת העבודה תכין חברה בינלאומית שיש לה ניראות גבוהה, והכנת דו"ח ע"י חברה כזו יכול לגרום למדינת ישראל, לכאורה, להיראות רציניים יותר.
הצוות תכול- החולצות הכין מסמך בו נכללו, לדוגמא, המלצות להפחית באכילת בשר. ככלל, זו המלצה נכונה לארגנטינה וספרד שוחרות הפרות והחמון, פחות לישראל שבה עיקר החלבון מן החי מגיע מעוף ולאו דווקא מבשר בקר.. למה אני מציינת את האנקדוטה הזו? משתי סיבות- האחת היא שלא תמיד גוף בינלאומי יכול לתת תשובות טובות והשנייה היא שיש משמעות לזמן. דו"ח מקיף שכזה, שאמור להציג למדינה מפת דרכים ליישום הפחתת פליטות גזי חממה לא יכול להיעשות בחודשיים..
הדו"ח הוגש ואז היה צריך לגזור ממנו תוכנית אופרטיבית לפעולה. הצוות הנאמן נקרא למשימה (טל גולדרט ומיכל נחמני- שתיהן היום כבר ד"ר, קבוצת לב און וחברת כיוון- גדי רוזנטל ומיכל גרוסמן). ליווינו את ועדת שני (שהיה מנכ"ל משרד האוצר) בגיבוש התוכנית, נחשפנו (שוב) לצורה המפליאה בה פועלת ממשלת ישראל, לפוליטיקה הקטנה והגדולה, לתהליכי קבלת החלטות, למריבות שליטה בין משרדים ולהקצאות תקציב. תהליך מרתק שבסופו התקבלה החלטת ממשלה להעמיד סך כולל של 2.2 מיליארד שח על פני עשור להפחתת פליטות גזי חממה.  התועלת למשק, רק שתבינו, היתה מגיעה לפי 10 מזה! תועלת שמגלמת חסכון כספי ישיר בהוצאות על חשמל, דלק, חומרי גלם ועוד וכמובן, תועלת עקיפה כתוצאה משיפור איכות האוויר והקטנת ההוצאות על בריאות- בעיקר, כתוצאה מהפחתת הביקושים לאנרגיה ודלק לתחבורה. התוכנית התחילה לעבוד, הכספים החלו להיות מוזרמים לטובת פרוייקטים שתכליתם התייעלות אנרגטית, המשק התעורר.. ואז, ממשלה חדשה שתחילה הקפיאה את התקציב ולבסוף ביטלה אותו. אתם יכולים לשער כמה התסכול גדול.

אבל, מדינת ישראל, כמדינה שחברה בארגון ה OECD, לא יכולה להישאר ללא תוכנית להפחתת פליטות גזי חממה, אז שוב מכרז, שוב תקציב שיוצא על הכנת תוכנית, שוב התוכנית כוללת הצבת יעדים חדשים (שמטבע הדברים, הם קצת יותר גבוהים ונקבעו לטווח זמן ארוך יותר..), החלטת ממשלה, תקציב מקוצץ. מה שנקרא- שיהיה לנו בהצלחה.

אז לסיכום הפרק הזה- מדינת ישראל והעומדים בראשה יודעים להכין מסמכים (היום גם משלבים אינפוגרפיקה אז זה נראה ממש מקצועי), לפזר הבטחות, להתלבש יפה בחליפה ולספר עד כמה אנחנו מתקדמים ואפילו יכולים להציל את העולם מעצמו.

יישום בשטח- "סמוך, יהיה בסיידר".

לשאר הטורים בבלוג- https://www.blogger.com/blogger.g?blogID=7643551286347807273&pli=1#allposts