18. אקטיביזם סביבתי

(אזהרת מסע, הפעם זה קצת ארוך..)

בכל חיי המקצועיים אני מנסה לרתום אנשים להבין את הצורך בפעולות וגם בצמצום (צריכה, שימוש במשאבים..) כדי לצמצם את הפגיעה שאנחנו עושים בו ידינו בסביבה. אבל אני לא רואה עצמי כאקטיביסטית סביבתית.

להצהרה הזו אכניס שני סייגים:

1.    לא לכריתת עצים. בסביבות שנת 1999 או 2000 (לא סגורה על השנה), כשעדיין התגוררנו בנוה שאנן בחיפה, התעוררנו בוקר אחד לכל צורמני של משורי ענק שכיסחו למעלה מ 10 עצי חרוב בני עשרות שנים ברחוב טרומפלדור בחיפה. ברור קצר העלה ראשית, שהעצים נכרתו ללא אישור מפקיד היערות ושנית, שגורל דומה צפוי לעצים נוספים בשכונה, שכן יש צורך להרחיב את הכבישים שמובילים לגרנד קניון וצריך להקל על שטף הקונים המגיעים לקניון. יחד עם פרופ' יוסי בן ארצי, שגר בשכונה, ובחור צעיר בשם אלדר, התארגנו על מרי אזרחי וממש היינו הכי אקטיביסטים שאפשר- ישיבות אל תוך הלילה, גיוס כספים להפקת מדבקות וכרזות, ארגון הפגנה (באישור)  במוצאי שבת, ותוך יומיים ארגנו למעלה מ 700 איש!!!! שבאו למחות על שינוי פני השכונה. בנוסף, העמדנו משמרות של אנשים שקשרו עצמם לעץ אקליפטוס ותיק. חלקי בעסק היה להביא להם אוכל וכך מרק האפונה הסמיך (והטעים) שהבאתי להם לאכול נכנס לסיקור האירוע בעיתונות המקומית. המאמץ נשא פירות בחלקו- יחד עם מחלקת התכנון בעיר שונתה התוכנית ופחות עצים קיפחו חייהם על מזבח הצרכנות והשופינג.

2.    הדוגמה השנייה היא רחבה הרבה יותר וההשפעה שלה ניכרת גם כיום. הקמת פרויקט הקמפוס הירוק בטכניון. בשנת 2001 לערך, סלחו לי על כך שזכרוני לעיתים בוגד בי, יזמנו, פרופ' יוריק אבנימלך ואני את פרויקט הקמפוס הירוק. הרעיון היה שמאחר שבוגרי המוסדות האקדמיים יהיו מנהיגי הדור הבא, מנהיגים שהם מהנדסים, מדענים, כלכלנים ומנהלים והם יהיו אלו שיקבעו האם מדינת ישראל תשמור ותשמר איכות סביבה או להיפך, תמשיך לפגוע בסביבה. ולכן, הקמת שכבת הנהגה עתידית שתהיה מודעת לבעיות הסביבה, הינה ערובה ותנאי לאיכות סביבה בעתיד הקרוב והרחוק. הלכנו לנשיא הטכניון וקיבלנו תמיכתו להקמת מועצה ירוקה, ליזום קורס כללי בנושא איכות סביבה לכל הסטודנטים, להניע פרויקטים לשימור משאבים (אנרגיה, מים, תחבורה יעילה ועוד) וגם לייצר מגוון פרויקטים קהילתיים סביבתיים. דברים זזו. הגן האקולוגי הנחבא בין הפקולטה להנדסה חקלאית, המחסן הכימי והפקולטה להנדסה כימית פתח שעריו, תחרויות לעדוד חסכון במים וחשמל עוררו ענין ועשייה, אגף משק ומבנים נרתם לחסוך כסף. באמת, היה תענוג לראות את ההתרחשויות החיוביות האלה. אבל, ברור לחלוטין, לצערנו, שהכל פרסונאלי והכל פוליטי וחששתי ממצב בו יתחלפו אנשים בטכניון ויפסיק להיות כדאי/ אכפת/ חשוב להתעסק בנושאים אלה (בטח ובטח אם זה רק עולה כסף ולא חוסך כסף..) ולכן, היה לי מאוד חשוב שלמהלך הזה של הטכניון, לא רק שתהיה תהודה אלא שמוסדות אקדמיים אחרים יצטרפו לעשייה הזו. יחד עם עמיתה וחברה יקרה, ד"ר דורית באום, רכזת חינוך במשרד לאיכות הסביבה (דאז) ומרצה בחוג לניהול משאבי טבע וסביבה באוניברסיטת חיפה, קידמנו את המהלך הזה ברמה הארצית. וזה עובד! איזה יופי זה עובד. כמעט בכל קמפוס במכללה או אוניברסיטה בישראל יש רכז קמפוס ירוק, יש העברה ושיתוף ידע, יש ימי עיון שהרכזים מארגנים גם כדי להשוויץ בפועלם בארגון בו הם עובדים וגם לקבל רעיונות חדשים ולהתעדכן.

נכון, יש עליות ומורדות בכל מוסד, נכון שזה פרסונאלי ונכון שזה תלוי משאבים, אבל זה סופר חשוב!!!